ביקשה לפסול שופט בטענה להשוואתה לאתי אלון

בית הדין הארצי לעבודה דחה את ערעורה של אורטל בן לולו על החלטת שופט בית הדין האזורי לעבודה בב"ש משה טווינה שלא לפסול עצמו מלדון בתביעתה כנגד משרד החינוך. בן לולו הושעתה מעבודתה ברשת עמל בשל חקירה משטרתית שנפתחה כנגדה בחשד לעבירות מרמה, זיוף והפרת אמונים שעל פי החשד נעברו במהלך ובמסגרת כבודתה כקניינית ומנהלנית בבית הספר עמל בישוב ערערה שבנגב. בקשה שהגישה בן לולו לבית הדין למתן סעד זמני לפיו השעייתה נעשתה שלא כדין ולכן היא בטלה וכי על רשת עמל להמשיך בהעסקתה, נדחתה.

בקשה נוספת שהוגשה על ידי בן לולו כנגד משרד החינוך בעקבות חסימתה במערכת משרד החינוך באופן המונע את העסקתה כמורה במילוי מקום, נדחתה אף היא. לאחר מכן הגישה בן לולו תביעה כנגד משרד החינוך במסגרתה התבקש בית הדין לעבודה להורות למשרד החינוך לבטל את חסימתה במערכות המשרד באופן המונע את העסקתה כמורה במילוי מקום, להורות למשרד להמשיך ולהעסיקה, להצהיר כי התנהלותו נעשתה בניגוד לדין, ולהורות לו לשלם לה פיצויים.

בן לולו ביקשה מהשופט טווינה לפסול את עצמו מלדון בתביעתה בשל אמירותיו והתנהלותו במהלך הדיון שהתנהל בבקשתה לסעד זמני כנגד השעייתה מעבודתה. לדבריה השופט התבטא כלפיה ואליה באופן בלתי מקובל, בלתי ראוי, המלמד על גיבוש עמדה ודעה נחרצת כלפיה. במסגרת זו הוא אף השווה אותה לאתי אלון ומסר לה כי באולמו לא קימת לה זכות החפות. לדברי בן לולו אמירותיו של השופט הותירו אצלה תחושת חוסר אמון קשה ויצרו תחושה לפיה נבצר ממנו לשפוט באובייקטיביות הדרושה.

בן לולו טענה כי מיד עם הישמע אמירותיו של השופט כלפיה היא פרצה בבכי. לדבריה בהתבטאויותיו של השופט היה משום הבעת עמדה ברורה ונחרצת לגוף המחלוקת, וכי מאחר וחשה פגועה ומושפלת פנתה בתלונה אל נציבות תלונות השופטים. השופט טווינה ציין בהחלטתו הדוחה את בקשת הפסילה נגדו כי בן לולו לא העלתה בהזדמנות הראשונה את בקשת הפסילה בעקבות הדיון בבקשתה למתן צו זמני המורה על השבתה לעבודה בעקבות השעייתה.

לדבריו הוא הפנה לבאת כוחה במהלך הדיון האמור שאלה שנועדה להמחיש את הקושי בטיעון המשפטי שהציגה כדלקמן:" האם לשיטתך גם אתי אלון יכולה לטעון שפיטוריה מהבנק היו בלתי חוקיים בגלל היעדר שימוע"?. בנוסף הוא הפנה כלפיה אמירה נוספת בתגובה לטענתה לפיה בהעדר הרשעה לא ניתן להשעות את מרשתה על רקח חשדות פליליים, ולפיה במסגרת אולמו לא עומדת למרשתה חזקת החפות.

לדברי השופט מחובת בית הדין להפנות את הצד להליך שבפניו לקשיים אותם רואה בית הדין בעמדה המשפטית המוצגת על ידו. לדברי השופט יש לראות את אמירותיו בהקשר הדברים שנאמרו, וכי מאמירותיו אלה לא ניתן לבסס קיומה של עמדה מוקדמת בגינה עליו לפסול את עצמו, וגם אם דעתה של בן לולו אינה נוחה מעמדתו המשפטית בסוגיות אלה, אין הדבר מהווה נימוק לפסילתו.

נשיא בית הדין הארצי לעבודה יגאל פליטמן החליט לדחות את ערעורה של בן לולו על החלטת השופט טויינה שלא לפסול את עצמו מלדון בתביעתה כנגד משרד החינוך. פליטמן השתכנע כי אין בשאלה אותה הפנה השופט טוינה לבאת כוחה של המערערת במעמד הדיון בפניו במסגרתה נקב בשמה של אתי אלון כדי להעיד על הבעת עמדה לגוף המחלוקת או העברת ביקורת המלמדת על הכרעה.

לדברי השופט אין דין בתחושותיה של המערערת בדבר פגיעה באמון במערכת בית המשפט ובניהול משפט צדק הנעדרות בסיס עובדתי כדי להקים עילת פסלות נגד שופט בית הדין האזורי באופן שלא ניתן להמשיך ולנהל את ההליך בפניו באופן ענייני ואובייקטיבי.

השופט הדגיש כי בקשת הפסלות הוגשה בשיהוי וכי מי שמבקש להעלות טענת פסלות חייב לעשות כן בהזדמנות הראשונה. לסיכום קבע השופט בהחלטתו על דחיית הערעור כי נסיבות העניין אינן באות בגדר המקרים החריגים בהם תתערב ערכאת הערעור בחוות דעתו של השופט הסבור כי בידו לנהל את ההליך באובייקטיביות.