נאור: הריסת הבתים - 'מעשה בית דין'

נשיאת בית המשפט העליון, השופטת מרים נאור, תקפה בחריפות חברת בנייה מבית אל שעתרה בבקשה להתעלם מפסק דין חלוט של העליון ולהימנע מהריסת מבנים שבנתה על קרקע פרטית פלשתינית.

מדובר בדיון ראשון בעתירה של חברת מ.ד.יהונתן בנייה בע"מ, בבעלות משפחת דריינוף מבית אל, שלא לבצע את צווי ההריסה שהוצאו לשני מבנים הכוללים 24 דירות בבית אל, שנבנו ללא היתר. על-פי החלטה קודמת של בג"ץ, מספטמבר 2014 היו אמורים המבנים להיהרס עד למרס 2015.

שני המבנים נבנו בשנת 2010 על קרקעות של עבד אל רחמן אחמד עבד אל רחמן קאסם, תושב הכפר הפלשתיני דורא אל קרע, שנתפסו לצרכים צבאיים. כפי שפרסמנו ב-News1, קיבל הקבלן אישורי בניה מהמועצה המקומית בית אל למרות שמדובר בקרקע שאינה שלו. כבר באוקטובר 2010 הוצאו צווי הריסה לשני המבנים שנבנו לצרכי מגורים אזרחיים, אך הללו לא בוצעו. המדינה התחייבה בפני בית המשפט להרוס את המבנים עד אפריל 2012, אולם חזרה בה מהתחייבותה בשל לחצים של תושבי בית אל. במסגרת ההסכמות על המשך בנייה שניתנו לתושבים לאחר פינוי שכונת האולפנה, נעשה ניסיון להכשיר את המבנים.

בספטמבר האחרון קבע בג"ץ, בדעת רוב של הנשיא דאז אשר גרוניס ושל השופטת עדנה ארבל, כי אין מקום להיעתר לבקשת המדינה למצות את ההליך התכנוני שיכשיר את המבנים. "נוכח ההתחייבויות החוזרות ונשנות של המשיבים להריסת המבנים ומשום שלמעלה משלוש שנים לאחר הגשת העתירה הראשונה טרם הופקדה תוכנית מוצעת, אין, לגישתי, מקום להיעתר כיום לבקשה למצות את ההליך התכנוני", כתב אז גרוניס בפסק הדין. מנגד, הנשיאה דהיום, מרים נאור, שיושבת בראש ההרכב שדן בעתירה הנוכחית, הייתה בדעת מיעוט שיש להמתין שנה עם מימוש צווי ההריסה כדי לאפשר את הכשרת המבנים.

למרות פסק הדין החלוט, הליכי התכנון במקום נמשכו, ובפברואר השנה, כשלושה שבועות לפני המועד בו היה אמור להיאכף פסק הדין, אישרה ועדת המשנה להתיישבות בבית אל קידום של הליכי התכנון להכשרת הבנייה של 24 יחידות דיור במתחם. בעקבות כך עתרה החברה הקבלנית לבג"ץ למנוע את הריסת המבנים ולבטל את פסק הדין. גם פרקליטות המדינה הצטרפה לעמדת העותרים וטענה כי למרות פסק הדין שניתן בספטמבר, יש להשאיר את המבנים ולא להורסם עד למיצוי האפיק התכנוני. זאת, תוך הסתמכות על דעת המיעוט של נאור שיש לאפשר קידום הליכים במקום.

בדיון שהתקיים השבוע תקפה נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור, את העותרים ואת נציגת פרקליטות המדינה, עו"ד חני אופק, וציינה בפניהם כי העתירה ועמדת המדינה מנוגדים לעקרון 'מעשה בית דין' ו'סופיות הדיון'. "אדוני מדבר כאילו אין פסק דין", אמרה נאור לעו"ד הראל ארנון, המייצג את חברת הבנייה של דריינוף. זאת, לנוכח טענתו כי אין כל תכלית בהריסת המבנים. "גם אם יינתן היתר הבנייה אפשר להקימם שוב, לכן אין הצדקה להרוס את המבנה", אמר. לטענתו, מד
מדובר במקרה חריג שבו נולדה עובדה שלא הייתה בפני בית משפט קמא. "מה היה קורה אם בית משפט קמא היה קובע, אם היה יודע את המציאות כפי שהיא היום? אם הוא היה יודע שאנחנו ערב הסדרת המבנה, הוא לא היה קובע את מה שקבע".

השופטת אסתר חיות דחתה באופן מוחלט את דבריו של עו"ד ארנון. "זו מציאות שנוצרה בהתעלם מפסק הדין של בית המשפט העליון", אמרה והדגישה כי באותו פסק דין שניתן בחודש ספטמבר נקבע כי תכנון נוסף אינו מעלה ואינו מוריד לעניין הריסת המבנים.

גם המשנה לנשיאת העליון, השופט אליקים רובינשטיין, אמר לעו"ד ארנון דברים ברוח זו. "במישור המשפטי, יש לאדוני בעיה. אילו היינו במציאות אחרת, אולי זה לא היה מגיע. בינתיים ישנו פסק דין וקשה מאוד לבטל אותו", אמר.

הפרקליטות שותפה לרצון להימנע מהריסה

נציגת פרקליטות המדינה, עו"ד חני אופק, טענה בדיון כי כאשר ישנו שינוי מהותי בנסיבות, אין בהכרח התנגשות בין העתירה לבין עקרונות מעשה בית דין וסופיות הדיון. "השאלה המשפטית היא האם השינוי שחל הוא עוצר את הכוח להוות שינוי משמעותי מספיק, כדי שלא תחול אותה התנגשות עם עקרון סופיות הדיון שהוא חשוב", אמרה והוסיפה כי כאשר גרוניס פרסם את פסק הדין הוא השתית אותו על שלושה יסודות - העובדה שמדובר בקרקע פרטית, העובדה שהליכי התכנון לא התקדמו במשך שלוש שנים והפרת ההתחייבויות החוזרות להשלמת ההליך התכנוני. "באחד מבין שלושת היסודות חל שינוי משמעותי לאחר פסק הדין", הדגישה.

השופטת חיות העירה לאופק כי גם על-פי תגובת המדינה לא ניתן להעריך כמה זמן עוד יימשך ההליך התכנוני עד להשלמתו. "אם עד מרס היו מסיימים את הכל ומבחינה תכנונית זה היה מהלך שלם - ניחא", אמרה והעירה שגם אז - יש עדיין את סוגיית מעשה בית דין וסופיות הדיון שהיה צורך לתת לה מענה. אופק טענה כי התיק התכנוני אמור להגיע לדיון במועצה העליונה כבר בראשית חודש יולי וכי השלב הבא יהיה לאשר את תוקף ההליך התכנוני על-ידי שר הביטחון.

"דהיינו במקרה הטוב, זה הליך שייארך עוד כחצי שנה", העירה השופטת חיות. אל הדברים הצטרפה גם הנשיאה נאור וציינה כי גם כיום, לאחר ששת החודשים שהוקצו על-ידי דעת הרוב בפסק הדין שפורסם בספטמבר להריסת המבנים ואשר לא נועדו לפי דעת הרוב כדי לקדם הליך תכנוני של הבתים הבנויים, לא הושלם ההליך. לדבריה, קשה להתעלם מן הקצב המואץ של ההליך התכנוני לאחר מתן פסק הדין להריסת הבתים. בייחוד לנוכח הודעות הצדדים לפני מתן אותו פסק דין בדבר הימשכות הליכים תכנוניים שנים ארוכות באזור השומרון. "קשה לי להתעלם מהקצב המזורז, כולל כמה ימים לפני הדיון", העירה.

"נסיבה חדשה מפוברקת"

עו"ד שלומי זכריה, שייצג את הבעלים של הקרקע, אמר בדיון כי כל מטרת העתירה היא לאיין את פסק הדין. "לומר - אין פסק דין אלא יש את עמדת הרוב. זו בפועל עמדת המדינה", אמר.

לדבריו, העתירה שנוגעת לבניה לא חוקית רחבת היקף על אדמה פרטית לא הייתה צריכה בכלל להגיע לדיון בפני בית המשפט אלא להידחות על הסף. "היה כאן חוסר תום לב של העותרת והיה צורך לדחות את העתירה תוך חיוב העותרת", אמר והסביר שסוגיית מעשה בית דין וסוגיית חוסר תום לב של העותרת הן שתי עילות סף מרכזיות.

עוד תקף את הטענה שנוצרו עובדות חדשות שמצריכות דיון מחודש. "אין כאן נסיבה חדשה אמיתית. יש כאן נסיבה חדשה מפוברקת, כאילו נסיבה חדשה. בית המשפט היה ער לאפשרות התיאורטית של קידום הליכי תכנון ונקבע אשר נקבע [להרוס את המבנים, א.ו.]".

עו"ד זכריה ציין כי עקרון סופיות הדיון הוא אינטרס של הצדדים. "כיום המשיב זכה בפסק דין לאחר ארבע שנים וחצי. מה נאמר לו, סתם ניהלנו הליך של ארבע שנים וחצי כדי ששבועיים לאחר פסק הדין תבוא העותרת העבריינית וכולם יחברו יחד חרש חרש ויקבלו את ההחלטה שכל מטרתה לעקוף את פסק הדין?", תמה. "האינטרס הציבורי הוא לתחם את ההליך, עקרון הפרדת הרשויות. בית המשפט קם מכסאו עם מתן פסק הדין. כעת, על המדינה לקיים את פסק הדין אך לצערנו - המדינה לא עשתה זאת".