גרסטל תבחן הפרקליטות באישום ירי על פלשתיני

בית המשפט המחוזי בירושלים זיכה את יוסף אוחנה, תושב נוקדים, מאישום של חבלה בכוונה מחמירה שהוגש נגדו. בכתב האישום נטען כי בשנת 2007 ירה לעבר נער פלשתיני שניסה לרגום את רכבו באבנים ופצע אותו בראשו. פרטי הכרעת הדין, שהופכת לפסק דין חלוט משלא הוגש ערעור, הגיעו גם אל נציבות הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות.

ל-News1 נודע כי נציבת הביקורת על הפרקליטות, השופטת (בדימ.) הילה גרסטל, הנחתה את אנשיה לבחון את אופן התנהלות הפרקליטות בתיק. "אגף הביקורת המערכתית בנציבות הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות עורך בימים אלו ביקורת בנושא התנהלות הפרקליטות מול המרכז הלאומי לרפואה משפטית. הפניה מועברת לצוות הביקורת הרלוונטי והיא תיבדק במסגרת הביקורת האמורה", לשון הודעת נציבות הביקורת על התביעה.

אותו דוח ביקורת צפוי לצאת לאור בתקופה הקרובה ותהיה בו התייחסות גם לכתב האישום נגד אוחנה ולהתנהלות הפרקליטות בתיק. מאחר שמדובר בדוח ביקורת שאמור להתפרסם בקרוב ובאגף הביקורת המערכתית, שממשיך לפעול בימים אלה כרגיל - בניגוד לאגף הביקורות הפרטניות שפעילותו צומצמה באופן דרסטי במסגרת ניסיון השרה איילת שקד לפשר בין ועד הפרקליטים לבין נציבות הביקורת - כבר החלה בחינת החומרים המשפטיים הקשורים לתיק בידי אנשי הנציבות.

אין הוכחה ל'מנגנון החבלה'

כתב האישום, שנסמך על תלונתו של הייטם אבו-פארח מהכפר תוקוע, כלל אישום בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה. על-פי כתב האישום שהוביל עו"ד יובל קדר מפרקליטות מחוז ירושלים, אחד הקליעים שירה אוחנה פגע בראשו של אבו-פארח, חדר את גולגלתו ויצא מצדה הימני הקדמי. עוד תואר שם כיצד המתלונן נפצע קשה, נותח ונגרם לו נזק מוחי קבוע.

השופטת נחליאלי חיאט פירטה בהכרעת הדין כי לנוכח ההבדלים המהותיים בין גרסת כתב האישום הנסמכת על דברי המתלונן לבין גרסת הנאשם, היה עליה להכריע במספר נקודות שבמחלוקת - האם המתלונן נפגע בכלל מירי ואם כן, האם היה זה מאקדחו של אוחנה. לדבריה, גם אם התביעה הייתה עוברת את שתי המשוכות הללו, היה עליה להוכיח את היסוד הנפשי העומד בבסיס עבירת החבלה בכוונה מחמירה.

כבר בפתחה של הכרעת הדין, שהפכה לפסק דין חלוט לנוכח הודעת הפרקליטות כי לא תערער עליה, ציינה השופטת כמקובל, כי החליטה לזכות את אוחנה מן האישום מחמת הספק. "ראיתי לזכות את הנאשם מחמת הספק באשר לא שוכנעתי, בוודאי לא במידה המתחייבת בהליך הפלילי כי המתלונן אכן נפגע מירי, ממילא לא שוכנעתי כי הייתה זו הירייה שיצאה מכלי הנשק של הנאשם שפגעה במתלונן. גם לא השתכנעתי שהוכח ברמה הנדרשת שהיריות של הנאשם כוונו לעבר אנשים ספציפיים, ודווקא קבלתי את דברי הנאשם כי ירה באוויר, משכך לא השתכנעתי כי ניתן לייחס לו ביצוע עבירה של פגיעה בכוונה מחמירה. גם לא הוכח כי מהיריות שנורו מכלי הנשק של הנאשם נפגע מאן דהוא וממילא לא שוכנעתי כי המתלונן הוא שנפגע מאותן יריות", כתבה.

עיון בהמשך הכרעת הדין מראה כי הקביעות המשפטיות היבשות הללו מסתירות מאחוריהן חוסר אמון מוחלט של השופטת בגרסת המתלונן ותומכיו ובגרסת התביעה, לעומת התרשמותה בדבר כנות דבריו של אוחנה.

"קשה היה להאמין לעדי התביעה"

צילום: התרשמתי מגרסת הנאשם. נחליאלי חיאט

נחליאלי חיאט קיבלה באופן מוחלט את עמדות המומחים מטעם ההגנה. לדבריה, בעצם קביעה זו יש כדי להפיל את כתב האישום כולו. "משהעדפתי את עדויות המומחים מטעם ההגנה, לאור דברי שלעיל, הרי שלא הוכח ברמה הנדרשת במשפט פלילי, ולמצער מתעורר הספק הסביר, כי המתלונן נפצע בראשו כתוצאה מירי, ממילא ניתן לומר כי כתב האישום המייחס לנאשם עבירה של 'חבלה בכוונה מחמירה' - חבלה שמשמעותה ביצוע ירי - לא הוכח כדבעי", ציינה.

אולם היא לא הסתפקה בכך אלא כתשה את עדויות התביעה שהכילו טענות לא הגיוניות על כיווני הירי ועל המרחקים שממנו כביכול הוא בוצע. " קשה היה ליתן אמון בדבריהם, ובוודאי רב הקושי להסיק ממצאים מעדותם שניתנה כ-7 שנים לאחר האירוע הנטען. התרשמתי מעדויות מגמתיות, המתיישבות עם אינטרסים של המתלונן. העדים השתמשו ממש באותן מילים וכך היה חשוב להם לציין חזור ואמור כי ראו "מתנחל" וכי ראו "כיפה" על ראשו והגם שלא יכולים היו לתת פרטים נוספים על אותו 'מתנחל' הם ראו את הכיפה, אף ממרחק של כ-400 מטר". לדבריה, חלק מן העדויות הכילו סתירות מהותיות תוך ניסיון לצקת תוכן בדיעבד להתרחשות שרצו לתאר בפני בית המשפט. "לא רק שאינני יכולה לומר שלא האמנתי למרבית הדברים שנאמרו מפי אנשי המקום, אלא שגם לא יכולתי לקבוע כי האירוע תואר מפי מי מהעדים כחוויה אישית שלו", העירה.

לעומתם, זכה אוחנה לאמון מלא מצד השופטת. "התרשמתי מאדם נורמטיבי דובר אמת. הנאשם העיד באופן ברור, סדור ולא התחמק ממענה לשאלות שנשאל, ובאופן כללי הרשים אותי בדבריו. הנאשם נתן הסבר לכל שאלה שנשאל. האמנתי לדבריו שהוא ירה באוויר כדי להניס את מיידי האבנים כי חש בסכנה של ממש בעיקר כשהסיע טרמפיסטים צעירים", ציינה והוסיפה כי אין כל ראיות לכך שנסיעת אוחנה מן המקום הייתה בבחינת שיבוש הליכים או התחמקות מרשויות החוק. "הוא פשוט עזב את המקום לאחר שסבר שהניס את מיידי האבנים". השופטת התייחסה גם לשתיקתו של אוחנה בחקירתו השנייה במשטרה, שנעשתה על-פי עצת עורך הדין שלו. לדבריה, למרות שלשתיקת נאשם יש משום חיזוק מה לעמדת התביעה, הרי שאין בה כדי לשנות את מסקנתה בדבר היעדר האשמה של אוחנה.

המומחה טעה בסדר הכרונולוגי

אחד מן הכשלים המרכזיים שהתגלו באופן שבו ניהלה הפרקליטות את המשפט היה בחוות הדעת הפרטית שהזמינו להוכחת התזה שלהם על-אודות פצע כניסה ופצע יציאה שהיה בראשו של המתלונן.

אל בית המשפט הוגשה תעודה שהונפקה בבית החולים הפלשתיני אל-האלי שבחברון יום לאחר התקרית. על-פי אותו מסמך, הגיע הפצוע מחוסר הכרה לבית החולים. מלוויו טענו בפני אנשי הצוות הרפואי כי הוא נורה בידי חייל ישראלי. אותה תעודה, אגב, לא הזכירה את האפשרות כי מדובר בפצע ירי. ממצאי בדיקת CT וצילומי רנטגן שעבר המתלונן בבית החולים הועברו ב-1 במאי 2007 אל פרופ' יהודה היס, שניהל אז את המכון לרפואה משפטית באבו כביר, על-מנת שייתן את חוות דעתו ביחס אליהם. בפניית המשטרה להיס נאמר באופן מפורש כי החשד הוא שהייטם אבו פראח נפצע כתוצאה מירי לעבר ראשו. המשטרה ביקשה מפרופ' היס לקבוע האם בכלל מדובר בצילום גולגולת אדם, האם נראה בצילום חור כניסה ויציאה של קליע לראשו של הפצוע ולחלופין - האם מתאימה הפציעה לפגיעת ראש מיידוי אבנים. זאת, לנוכח כיווני חקירה נוספים שעל פיהם נפגע הנער מאבנים שיידו חבריו לעבר כלי רכב ישראלים.

פרופסור היס כתב בתחילה בחוות דעתו כי הוא ממליץ לפנות למומחה רנטגן לפיענוח הצילומים. על-פי המלצתו פנתה הפרקליטות אל הרנטגנולוגית ד"ר נורית הילר מבית החולים הדסה בירושלים. לאחר שהעבירה את חוות דעתה קבע היס כי בבדיקות הרנטגן לא נראים פצע כניסה ופתח יציאה של קליע. עוד ציין כי בגולגולת נמצאו סימני ניתוח וכי לא ניתן לשלול או לאשש את ההנחה שהנזקים שנמצאו בגולגולת נגרמו כתוצאה מפגיעת ראש מיידוי אבן. פניה נוספת של הפרקליטות לקבלת חוות דעת נוספת של היס, בשנת 2011, הובילה למסקנה דומה שלו ולקביעה הנחרצת כי לא ניתן לקבוע ברמת הוודאות הנדרשת האם הפצעים בראשו של הנדון מתיישבים עם ירי וכי בבדיקות רנטגן לא נראים פצעי כניסה ויציאת הקליע.

לכאורה, ברגע שהוגשה חוות דעת שכזו, היו אמורים גורמי אכיפת החוק לזנוח את כיוון החקירה שהסתמך על טענות הפלשתינים בדבר ירי ולהמשיך בכיווני חקירה אחרים. אולם למרות זאת, הזמינה המדינה חוות דעת פרטית על-מנת שתאשש את טענותיה בדבר פציעת הירי שכביכול קרתה. את חוות הדעת הכין פרופ' יעקב בר זיו, מומחה לרדיולוגיה אבחנתית. בר זיו בחן את צילומי הרנטגן ואת ממצאי ה-CT ובניגוד להיס - קבע כי הוא מצליח לזהות פצע כניסה ופצע יריה של קליע. עוד קבע כי במסלול שבין שני הפצעים ניתן לזהות רסיסי עצם ואזורי דימום וכי "קרוב לוודאי שמדובר בקליע שנכנס ויצא מהגולגולת".

אולם עדותו של פרופ' בר זיו, שנחשב לאחד מרופאי הרנטגן המומחים בישראל, נסתרה באופן מביך למדי בבית המשפט, כאשר התגלה שמי שהוזמן על-ידי המדינה כמומחה לצילומי רנטגן טעה בסדר בחינת הצילומים ועל כן הגיע למסקנה שגויה. בעדותו ציין כי על-מנת שניתן יהיה להגיע למסקנות בדבר מנגנון החבלה - האם מדובר בפצע ירי או לא - ישנה חשיבות לסדר הכרונולוגי של תשלילי הצילומים שהוצגו בפניו. עוד הוסיף כי "רופא מיומן שבודק תשלילי CT לא יטעה במסקנותיו ובממצאים שאליהם יגיע". "זה עלול לפגוע בממצאים שלך?", נשאל על-ידי הסנגור מפורשות והשיב: "אם אתה לא בודק טוב, אז כן, אבל אין סיבה לזה".

אין סיבה? ובכן, התברר כי פרופ' בר זיו בחן את הצילומים בסדר כרונולוגי הפוך לחלוטין. דבריו אודות החשיבות של סדר הצילומים לקביעת המסקנה היו בעוכרי שולחיו. "על-רקע דברים נחרצים אלה של המומחה בעניין חשיבות הסדר הכרונולוגי והמסקנות הנלמדות מהצילומים המונחים לפניו בסדר הנכון התרשמתי כי לא ניתן לקבל את המסקנות של המומחה עת התברר כי פרופ' בר זיו הסתכל על התשלילים בסדר כרונולוגי לא נכון|", כתבה השופטת בהכרעת הדין. לדבריה, התרשמה כי המסקנות העשויות לעלות מהתבוננות בסדר הלא נכון בצילומים יכולות להיות הפוכות לחלוטין מאלה שמשקפות את המצב העובדתי. מומחה מטעם ההגנה המחיש לבית המשפט במשפטים ספורים - כמה הטעות שטעה פרופ' בר זיו הייתה חמורה: "אני לא מצפה מהמתמחים שלי לעשות טעות של מה ראשון ומה אחרון... אם מישהו אומר שסרטן גדל במקום שהצטמק זה יכול לשנות את כל התרפיה וממש להרוג מישהו... אני מתפלא שפרופסור שהיה ראש מחלקה טעה בדבר כל כך בסיסי שלא היה עובר את השבוע הראשון שלו איתי ב-CT".

גורמים בפרקליטות ציינו השבוע כי להערכתם לא היה צורך לפסול את עדות המומחה משום שבמקרה כזה, החשיבות של סדר הצילומים אינה גדולה כמו חשיבות בחינת הצילום הרלוונטי הבודד כשלעצמו. עם זאת, גם הם הודו כי טעות האבחנה גרמה לירידת אמינות חוות הדעת של המומחה שהציגו.

אך גם אם לא הייתה נופלת עדותו של פרופ' בר זיו, הרי שבעצם הפניה אליו הייתה לכאורה התנהלות תמוהה עד לא תקינה של הפרקליטות. במהלך ניהול התיק ובסיכומים טען סנגורו של אוחנה, עו"ד דוד הלוי, כי בהעדר תמיכת מומחה פתולוג לטענה כי המתלונן נפגע בראשו מירי, לא היה מקום להמשי בקו חקירה זה ו"לחפש" דעות רפואיות אחרות שיהיה בהן לתמוך בטענת המתלונן ומשפחתו כי הוא נפגע מירי של ישראלי. טענותיו אף קיבלו אישור בדיעבד מצד השופטת אשר ציינה בהכרעת הדין כי אין ספק שיש מקום לטענת הסנגור, שממנה משתמע למעשה שהמאשימה 'מדברת בשני קולות' - כשמחד חוות של דעת המכון לרפואה משפטית שבהתאם לה די אין ראיות ומאידך להגיש חוות דעת פרטית שמסקנותיה שונות.

הפרקליטות ממשיכה להכפיש

בפרקליטות מחוז ירושלים ניסו להמעיט בזיכויו של אוחנה וטענו בתגובתם כי הוא זוכה רק מחמת הספק ולא בזיכוי מלא, לאחר שבית המשפט סבר כי אין די ראיות להרשיעו. ביחס לטענה כי פנו לקבלת חוות דעת פרטית לאחר שלא קיבלו את מבוקשם בחוות הדעת של פרופ' היס נטען בתגובת משרד המשפטים כי הפרקליטות פנתה בשלב החקירה לגורם מומחה בבית החולים הדסה בירושלים לקבל חוות דעת על-פי המלצת המכון לרפואה משפטית, אשר כתב בחוות דעתו כי הוא איננו מסוגל לפענח את הצילומים ונדרשת חוות דעת של מומחה לרדיולוגיה.

"נציין כי בנוסף לחוות דעת המומחה שהובאה מטעם הפרקליטות, עמדת הפרקליטות נסמכה גם על עדות הרופא שניתח את הילד וראה חור כניסה וחור יציאה בראשו וכן עדויות של עדי ראייה רבים שתיארו את נסיבות הירי", טענו. עוד הוסיפו וטענו כי אוחנה "שיקר בחקירה הראשונה ולא שיתף פעולה בחקירה השנייה, והדבר הקשה על בחינת דרך התרחשות האירוע", כלשונם. "כתב האישום הוגש רק לאחר ביצוע השלמות חקירה ובדיקת מנגנון הפגיעה בהתאם לדרישת הפרקליטות. מומחים שהובאו מטעם צוות ההגנה סברו שקיימת אפשרות שהפגיעה בראשו של הילד נגרמה בדרך שאיננה ירי, הפרקליטות בהסתמך על מומחים בעלי שם, סברה אחרת ובית המשפט בחר לאמץ את עמדת המומחים מטעם ההגנה ולהעדיפה על פני עמדת מומחה התביעה. לאור הממצאים העובדתיים שנקבעו ובמכלול הנתונים, אין בכוונת המדינה לערער על הכרעת הדין", לשון תגובת משרד המשפטים.

בשיחות סגורות שמתקיימות בפרקליטות יש מי שמודה כי לא ציפו להכרעת דין חד-משמעית כל כך נגד כתב האישום. באותן שיחות הועלו מספר נקודות שהיו יכולות להועיל לתביעה - בהן תיעוד הממצאים בשטח בשלב מוקדם יותר של החקירה.

כפי שציינו אנשי משרד הפרקליטות בתגובתם הרשמית, פרופ' יהודה היס אכן ציין בתחילה כי יש לקבל חוות דעת של מומחה רנטגן. אולם הם העלימו בתגובתם את העובדה שלאחר שמומחית הרנטגן לא 'סיפקה את הסחורה' ולא קבעה שיש ראיות לפצעי כניסה ויציאה של ירי בראש המתלונן נקבע באופן נחרץ על-ידי היס שאין הוכחה לפצעים שכאלה. עוד לא ציינו כי למרות חוות הדעת הנחרצת הזאת פנתה הפרקליטות לקבלת חוות הדעת הפרטית. אין בתגובה גם זכר להערת השופטת כי מדובר ב'דיבור בשני קולות' שראוי היה שלא יהיה. להגנתם הם אומרים השבוע כי ד"ר נורית הילר לא פיענחה את צילומי הרנטגן שנעשו למתלונן בבית החולים הפלשתיני, כי פנו להיס פעמים מספר בניסיון לשאול אותו האם הוא סבור שיש מנגנון חבלה אחר וכי על כן נדרשו לפנות לחוות דעת פרטית. עוד ציינו כי זהות המומחה שהוזמן נקבעה על סמך המלצה שהעניק פרופ' היס.

טענת הפרקליטות בתגובתה על כך שהסתמכה גם על עדות הרופא שניתח את המתלונן ועל עדויות עדי ראיה רבים שתיארו את נסיבות הירי מתעלמת לחלוטין מן הביקורת החריפה שהשמיעה השופטת נחליאלי חיאט הן ביחס לעדות אותו רופא פלשתיני והן ביחס לעדויות התביעה שבהן נמצאו סתירות מהותיות בין העדויות השונות ובתוך רבות מן העדויות גופן.

גם ניסיון הפרקליטות להכפיש את שמו של אוחנה לאחר שזוכה ולהאשים אותו על ששמר על זכות השתיקה המוקנית לו ושתק בחקירתו אינו יכול להתקבל בשוויון נפש. גם כאן, נעשה ניסיון להטעות את הציבור לחשוב שאוחנה היה לא אמין בעוד שהשופטת קבעה בבירור כי הוא הרשים אותה בעדותו - כולל ביחס להסברו על הבחירה לשמור על זכות השתיקה בחקירה - וכי התרשמה שמדובר "באדם נורמטיבי דובר אמת".

דברי הפרקליטות כי כתב האישום הוגש רק לאחר השלמת חקירות ובדיקת מנגנון הפגיעה נסתרת גם היא לכאורה מהכרעת הדין שקובעת כי היו כיווני חקירה אפשריים שהובאו בפני המשטרה - אודות ריב חמולות שהתרחש באזור בתאריך התקרית, או האפשרות שהמתלונן נפגע מזריקת אבנים בידי חבריו - אך לא נבדקו עד תום.

חננו: דרוש ניקוי אורוות בפרקליטות

בארגון 'חננו', שליווה את אוחנה מרגע המעצר שלו ועל לזיכוי בבית המשפט המחוזי בירושלים קוראים לפרקליטות וגם לציבור לערוך חשבון נפש.

"הקמנו את הארגון לפני 13 שנה בדיוק בגלל מקרים כאלו בהם תושב נוסע לביתו, מותקף באירוע טרור, ומוצא עצמו במצוקה משפטית וסכנת מאסר בגלל שהגן על עצמו", אומר שמואל מידד, מנכ"ל חננו. לדבריו, העובדה שהמציאות הזו נמשכת, והפרקליטות והמשטרה "הופכים את העולם" כדי לנסות להרשיע יהודים תמימים גם כאשר המתלוננים הם מחבלים מורשעים, "צריכה להדליק אלף נורות אזהרה", כלשונו.

"אנחנו שבים ומתריעים ודורשים לבצע שינוי מגמה וניקוי אורוות מקיף בפרקליטות. הדבר מתבטא באפליה בנושאי אכיפת החוק ביהודה ושומרון, באפליה באכיפת עבירות הסתה, ועד לתנאי מאסר מתנכלים של אסירים לאומיים, אשר מול עינהם משתחררים לחופשי אלפי מחבלים רוצחים", אמר.

צילום: [צילום: פלאש 90]