נהג קטר שנחשף לתאונות קטלניות מערער על דחיית תביעתו

גיורא וייס נהג קטר ברכבת ישראל הגיש ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה המקבל את עמדתה של חברת הביטוח הפניקס לפיה יש לראות בו כניזוק משני בשתי התאונות בהן היה מעורב במהלך עבודתו ועל כן דין תביעתו להידחות. התאונה הראשונה אירעה באוגוסט 2010 כאשר בזמן נהיגתו בקטר הרכבת התנגש וייס חזיתית במיניבוס נוסעים אשר פרץ למסילת הרכבת. בעקבות כך נהרגו שבעה בני אדם ביניהם אישה בהריון ושני ילדים בני 4 ו-6.
התאונה השנייה אירעה בחודש מאי 2011 כאשר בזמן נהיגתו בקטר הרכבת דרס וייס למוות אישה אשר נשכבה במפתיע על פסי הרכבת. בתביעתו כנגד הפניקס בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים טען וייס כי מיד לאחר התאונות ירד מהקטר בו נהג ונחשף למראות קשים של הרוגים, גופות וחלקי גופות, פצועים עם פציעות קשות המלוות בקטיעת אברים, והכול עד להגעת כוחות ההצלה למקום ופינויים של כל ההרוגים והפצועים מהשטח.

בתביעה נאמר כי כתוצאה מהתאונות עבר התובע סדרה ארוכה של בדיקות וטיפולים אצל מומחים רפואיים ופסיכיאטריים אשר קבעו כי נגרמו לו נזקים נפשיים כתוצאה מהתאונות.

בין התובע לבין הפניקס מבטחת הקטר, נתגלעה מחלוקת בשאלה האם בשתי התאונות בהן היה התובע מעורב הוא נחשב ניזוק ישיר כטענתו או שמא ניזוק משני כטענתה של הפניקס. השופט רמזי חדיד קיבל את עמדתה של הפניקס לפיה התובע הוא בבחינת ניזוק משני ולפיכך חלה עליו ההלכה של בית המשפט העליון בה נקבע כי זכותו של הניזוק המשני לקבלת פיצוי בגין נזק נפשי שנגרם לו בעקבות חשיפתו לפגיעת אדם אחר בתאונה מותנית במספר תנאים מצטברים. בין היתר התנאים כי הנפגע הישיר בתאונה היה קרוב משפחתו מדרגה ראשונה של הנפגע המשני, וכי לנפגע המשני נגרם נזק נפשי קשה וממשי. לדברי השופט מאחר והתובע אינו מקיים אחר התנאים הללו מן הדין לדחות את תביעתו, ואף לחייבו בהוצאותיה של הפניקס בסך 4720 שקלים.

השופט ציין בפסק דינו כי לתובע לא נגרמה פגיעה פיזית כלשהי והוא לא הועמד בסכנה והוא אינו עונה להגדרת המונח "ניזוק ישיר". לדברי השופט כבר נפסק כי נפגעים בנפשם אשר צפו באירוע והתוודעו לפגיעה באחר נמנים על נפגעי המשנה. השופט הדגיש בפסק דינו כי העובדה כי התובע נכח בזירת האירוע והיה מעורב בתאונות אין בה די כדי לראות בו כנפגע ישיר.

וייס טוען בערעורו כי שופט השלום טעה בקביעתו לפיה הוא אינו נפגע ישיר בתאונות וכי הוא לא היה מצוי בתחום הסכנה הפיזית, ובכך שהתעלם ממעמדו כנהג הרכב המעורב באופן ישיר בתאונות ובקביעתו לפיה מעמדו הינו כמעמד של ניזוק עקיף.

לדברי וייס באמצעות עו"ד איתי בן הרא"ש על פי התזה המתקבלת מפסק הדין כל נהג באשר הוא לא ייחשב כנפגע ישיר בעת שהוא נחשף לתוצאות התאונה בה הוא עצמו היה מעורב. הנחה זו טוען וייס בערעורו הינה שגויה ואיננה עומדת במטרות לשמן נועד חוק הפיצויים, ולמעשה מאיינת את הנזק הנפשי הנגרם כתוצאה מחשיפה למראות תוצאות תאונה בה היה מעורב מאן דהוא.

וייס מבקש בערעורו מבית המשפט המחוזי לקבוע כי יש לראות בו כניזוק ישיר אשר נפגע כתוצאה מהתאונות בהן היה מעורב באופן אישי, וכי התאונות הינן תאונות דרכים כמשמעותן בחוק ובפסיקה.