ביהמ"ש: יש לדחות גם תביעות מרמה של צדדים שלישיים

בית משפט השלום בהרצליה קובע כי אין לאבחן בין מבוטח (נהג הרכב) לבין הצד השלישי ( נוסע\הולך רגל) בתביעות תגמולים שהוגשו במרמה וזאת בהתאם להוראות סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח המורות כי המבטח פטור מחבותו במקרה בו הוגשה במרמה תביעת תגמולים במרמה על ידי המבוטח או המותב.

השופט יחזקאל הראל נדרש לסוגיה זו בעקבות תביעה שהגישה לאה לוי עובדת ניקיון ומשק בית בגין נזקי גוף שנגרמו לה לטענתה בתאונה שארעה לה בעת שרכבה על אופניה ונפגעה על ידי רכב הנהוג על ידי אילנה כהן ואשר בוטח על ידי איילון. בפסק הדין נקבע כי אין חולק על כך שהתובעת התחזתה בבדיקותיה הרפואיות בפני רופאי קופת חולים ומומחי בית המשפט.

בכל הבדיקות שבוצעו על ידי המומחים הרפואיים מעם בית המשפט ומטעם המוסד לביטוח לאומי ישבה התובעת על כיסא גלגלים ובנה שהתלווה אליה מסר לרופאים כי רוב שעות היום היא יושבת בכיסא גלגלים.

חברת הביטוח איילון הציגה סרטים המנפצים את מצגי התובעת וילדיה בדבר תפקודה, ובאחד מהם היא נראתה יוצאת לבדה מביתה, נושאת שלושה תיקים גדולים ומלאים, מתהלכת במהירות, עולה ויורדת במדרכות, וחוצה כבישים.

בפתח פסק דינו ציין השופט כי עליו להכריע בשאלה האם הוראות חוק חוזה הביטוח חלות על חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים והיה והתשובה לכך חיובית האם הוראות סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח המורות כי המבטח פטור מחבותו במקום בו הוגשה במרמה תביעת תגמולים על ידי המבוטח או המוטב חלות על חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, והיה והתשובה לכך חיובית האם יש לאבחן בין מבוטח (נהג הרכב) לבין צד שלישי ( הולך רגל\נוסע).

השופט ציין בפסק דינו בכל הנוגע לשאלת תחולתו של חוק חוזה הביטוח על חוק הפלת"ד כי הדעה הרווחת בפסיקה לפיה חוק חוזה הביטוח לרבות סעיף 25 לחוק חלים על תביעה המוגשת בעילה על פי חוק הפלת"ד מאבחנת בין מבוטח לבין צד שלישי בנימוק כי עילת התביעה העומדת לצד שלישי על פי חוק הפלת"ד הינה מכוח אחריותו של הנהג.

לדברי השופט זכויותיו של צד שלישי שלא נשא בפרמיית הביטוח על פי פקודת ביטוח רכב מנועי אינן עדיפות על פני זכויותיו של מבוטח שנשא בפרמיית הביטוח. ואולם ככל שעומדת למבטחת טענה כלפי הנהג המבוטח כי דין תביעתו לנזקי גוף להידחות שכן עסקינן במרמה בתביעת תגמולים- זכות זו עומדת למבטחת גם כלפי צד שלישי ( הולך רגל\נוסע).

השופט קבע עוד כי סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח חל גם בתביעות על פי חוק הפלת"ד בכל הנוגע לתביעת המבוטח להבדיל מהצד השלישי, ובניגוד לדעה הרווחת לפיה יש לאבחן בין תביעת הנפגע המבוטח לבין תביעת הנפגע שהינו צד שלישי בנימוק כי תביעתו של האחרון הינה מכוח אחריותו של המבוטח בעוד שתביעת המבוטח הינה מכוח החוזה האישי, הוא עצמו סבור כי מעמדו של הצד השלישי כלפי המבטחת זהה למעמדו של המבוטח כלפיה ולהיפך.

דהיינו לדעת השופט מעמדה של המבטחת זהה כלפי המבוטח והצד השלישי, וכי כל טענה שעומדת לה כלפי המבוטח עומדת לה גם כלפי הצד השלישי "השואב" את זכות התביעה כנגד המבטחת מכוח אותה פוליסה שהמבוטח שילם בעבורה על מנת שתכסהו.

לדברי השופט במקרה בו המבוטח והנוסע נסעו ברכב ששימש לביצוע פשע לא עומדת להם עילת תביעה כנגד המבטחת. במקרה זה ככל שהנהג נהג ברכב ברשלנות שגרמה לתאונה עומדת לנוסע עילת תביעה בנזיקין כלפי הנהג מכוח אחריותו של האחרון.

לדברי השופט במקרה בו הנוסע הגיש תביעת כזב כפי שהגישה התובעת בעניינו אין לאבחן בין תביעת הצד השלישי (הנוסע) לבין תביעת המבוטח נכח הוראות סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח ומשכך דין תביעת התובעת להידחות. השופט חייב את התובעת בהוצאותיה של איילון שיוצגה על ידי עו"ד שלמה ברקוביץ בסך 20,000 שקלים.