העליון: חוק פרטני גובר על חופש המידע

"חוק חופש המידע איננו נועד לגרוע מכל חיקוק ספציפי (חוק, או תקנות), שמסדיר את אופן גילויו, או מסירתו של מידע בדרך אחרת". כך אומר (יום א', 10.5.15) שופט בית המשפט העליון, חנן מלצר.

מלצר מוסיף: "משמעות הדבר היא שבמקרים שבהם קיימת התנגשות בין חוק חופש המידע, או תקנות מכוחו, לבין דבר חיקוק פרטני 'המחייב, המתיר, האוסר או המסדיר באופן אחר גילוי
או מסירה של מידע שבידי רשות ציבורית' - יש להעדיף את
הוראותיו של החיקוק הפרטני על פני חוק חופש המידע, או תקנות מכוחו. המסקנה האמורה אף עולה בקנה אחד עם הכלל לפיו הוראת דין ספציפית גוברת על הוראת דין כללית".

לדברי מלצר, זוהי הפרשנות הנכונה לסעיף 20 לחוק חופש המידע, הקובע: "אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מתוקפו של חיקוק המחייב, המתיר, האוסר או המסדיר באופן אחר גילוי או
מסירה של מידע שבידי רשות ציבורית". הוא דוחה את פרשנותו של בית המשפט המחוזי בירושלים, לפיה מדובר רק בחוקים שקדמו לחוק חופש המידע, ומעיר שהשופט דוד מינץ טעה משום שהתייחס להצעת החוק ולא לחוק כפי שאושר.

הדברים נאמרו כאשר בית המשפט העליון אימץ את הקביעה לפיה רשות המיסים לא הייתה חייבת להעביר לעו"ד משה הר-שמש מידע שביקש לצורך השלמת עסקת מקרקעין. הר-שמש ביקש לקבל את המידע בחינם מכוח חוק חופש המידע, אך הרשות קבעה שעל בקשתו חלות תקנות מיסוי מקרקעין ולכן עליו לשלם תמורת המידע. בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון אימצו את עמדת הרשות, והעליון גם חייב את הר-שמש בתשלום הוצאות בסך 7,500 שקל.

השופטים אסתר חיות וניל הנדל הסכימו עם מלצר. את המדינה ייצגה עו"ד מוריה פרימן.