השר שטרית: המצוקה האמיתית היא אובדן אחריות אישית של אנשים לגורלם

השר במשרד האוצר, מאיר שטרית, תוקף הבוקר (יום ה', 18.12.03) בכנס בהרצליה את המדיניות של המדינה למתן קצבאות. השר שטרית טוען, כי האנשים התרגלו לחיות על חשבון המדינה והתפתחה התרבות של "מגיע לי". לכן, טוען שטרית, צריך לשנות את הגישה ולבטל את הקצבאות ולספקם רק לנזקקים האמיתיים.

לדבריו, "יותר ויותר אנשים עוברים ממצב של עבודה למצב של חיים על חשבון עבודה. התפתחה תרבות של לחיות על חשבון המדינה. התפתחה תרבות של "מגיע לי". המצוקה האמיתית בעיני היא אובדן האחריות האישית של אנשים לגורלם. זאת בעיני המצוקה האמיתית. הקצבאות הלכו וגדלו בצורה גדולה בכל שנה. ממדי העוני גדלים והפערים בין עשירים לעניים גדלים בכל שנה.

בגלל הקצבאות, מדינת ישראל מתוך פופוליזם מחלקת עוד עוד כספים לכל מיני אנשים מכל מיני סיבות. זה מביא לכך שהנטל על העבודה הביא ל-9% והיום 17% מהשכר ברוטו. מה יותר חשוב מאשר לומר שהמדינה תדאג לאלה שבאמת לא יכולים לעבוד - לקשישים, נכים ועוד".

במהלך הכנס, הציג השר שטרית מספר נתונים אשר מעידים על הגידול בקצבאות במהלך השנים: בשנת 1970 כל הקצבאות שהמדינה שילמה עמדו על 190 מיליון ש"ח. בשנת 2002 הגיעו רמת הקצבאות ל-50 מיליארד ש"ח.

מאשים: אנחנו לא מתנהגים כמדינה אלא כוועד היהודי

"הבעיה לא תמיד כסף, תקציב החינוך בישראל הוא הגבוה ביותר בעולם במונחי תל"ג, אלא שמכל שקל רק חצי שקל מגיע לתלמידים בבית ספר, חצי אחר מבוזבז על מערכת בירוקרטית.

אם אנחנו רוצים להיות מדינה אנו צריכים להתנהג כמדינה. בני פלד אמר כל השנים שאנו מתנהגים כוועד היהודי. ואני רוצה לומר שהוא צודק.

מספר התלמידים בחינוך החרדי גדל בעשור האחרון פי שניים לעומת זה בחינוך הממלכתי - השיעור ירד. אני בעד משפחות מרובות ילדים רק צריך לחנך אותם. כאשר נוצרת מערכת שבה קל לאנשים לקבל קצבאות, ההונאה של המדינה מגיעה למיליארדים רק מהקצבאות. צריך לבטל את ההונאה הזאת ושהכסף ילך למטרות חשובות במדינה.

נסיגה חד-צדדית - תשאיר אותנו במצב מלחמה

"בתחום המדיני, אני שומע שרים מציעים הצעה לנסיגה חד צדדית. אני מתנגד בכל תוקף לנסיגה חד צדדית. אנחנו נוותר על שטחים ונישאר במצב מלחמה, אם כבר בואו נעשה שלום. אנחנו לא צריכים לברוח מהפלשתינים, אלא אם נוותר בוא נעשה את זה היום. מדינה פלשתינית הרי קום תקום בסופו של דבר, אז בואו נגבש הסכם".

"קל מאוד לסבן את המערכת"

לכן רבותי, אני יכול להראות לכם שלצערי החוק בישראל לא מקוים. קל מאוד לסבן את המערכת. צריך לגרום לכך שהאנשים יעבדו. יש דרך אחת - לומר אין קצבאות, ואז תראו שפתאום כולם עובדים.

עד 1970 רוב האוכלוסייה עבדה. לא בושה לעבוד בכל עבודה. מי שלא רוצה לעבוד - אף פעם לא תהיה עבודה. אם נשנה את העובדה הזאת, הבעיות יפתרו.