מחלוקת בעליון על השימוש באומדן

מחלוקת בין שופטי בית המשפט העליון, ניל הנדל ונעם סולברג, על היקף השימוש באומדן בתביעות נזיקין. בעוד הנדל סבור (יום ד', 6.5.15) שהשימוש צריך להיות במקרים חריגים בלבד, סולברג אומר שיש מקרים בהם האומדן הוא כורח המציאות.

הנדל אומר: "ככלל, ומבלי לקבוע מסמרות, ניתן לומר שהבחירה בדרך האומדן עשויה להתאים לרכיבי נזק שמטבעם לא ניתן להוכיח בבירור. אף במקרים גבוליים, נראה כי האומדן הולם יותר מקרים בהם בית המשפט הגיע למסקנה מבוססת בראיות שנגרם לתובע נזק (גם אם היקפו לוט בערפל); הוצגה תשתית ראשונית מסוימת לאומדן הנזק; וקיים קושי אוביקטיבי ניכר לכמת במדויק את הנזק, למשל בשל התנהלות המעוול. נסיבות כאלו עשויות לטעמי להצדיק, במקרה המתאים, לשקול שימוש בדרך האומדנא.

"בכל מקרה יש לזכור כי מדובר בכלי חריג, אשר השימוש בו נועד לפתור קושי נקודתי. להשקפתי יש להוסיף מעין תמרור אזהרה: מוטב כי בית המשפט יפרט את אמות המידה העיקריות שהנחו אותו בעריכת האומדנא. אמות מידה אלו צריכות להיות מבוססות על היגיון מעשי, ולהתיישב עם נסיבותיו הפרטניות של התיק. יש להימנע ממצב בו אומדנא תביא לתוצאה 'קלוטה מהאוויר', מעין פשרה ללא הסכמה שאיננה מעוגנת היטב בנסיבות התיק ובגדרי המחלוקת בין הצדדים".

ואילו סולברג אומר: "פסיקת פיצויים על דרך של חישוב אריתמטי המבוסס על נתונים מדויקים היא בוודאי רצויה, אולם גם פסיקת פיצויים על דרך של אומדן הריהי מקובלת בתחומים משפטיים שונים... יש והאומדן הוא כורח המציאות; על-מנת שהמעוול לא ייצא וידו על העליונה והניזוק לא ייצא וידיו על ראשו".

הדברים נאמרו בהחלטתו של בית המשפט העליון לקבל את ערעורם של שמואל ומריל טומשובר על הסכום בו חויבו לפצות את חברת ארט אופיק. השניים שיווקו בארה"ב מסגרות משקפיים מתוצרת ארט אופיק, וזו טענה שבמקביל מכרו מסגרות מזויפות המחקות את שלה. בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע, על דרך האומדנא, שהשניים ישלמו 420,000 דולר, ובית המשפט העליון הפחית את הסכום ל-251,000 דולר.

השופט חנן מלצר הסכים עם הנדל, וגם סולברג הסכים עם התוצאה אם כי ביקש - כלשונו - "להסתייג קמעא מהסתייגותו העקרונית של חברי מן האומדנא". את טומשובר ייצגו עוה"ד אריאל מנור ושי חן, ואת ארט אופיק - עוה"ד אוריאל גניהר ונחמי מייזליש.