ביהמ"ש: רמ"י נוהגת כבת יענה ומפרה חובותיה

רשות מקרקעי ישראל נוהגת כבת-יענה, מתנערת מחובתה לנהל את מקרקעי המדינה לטובת אזרחיה ומכניסה אותם למילכוד בלתי אפשרי. ביקורת חריפה זו על רמ"י מותח (21.4.15) סגן נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, בנימין ארבל.

ארבל מתייחס למצב בו הרשות העבירה לפני שנים רבות ניהול של נכסים לחברות משכנות, אשר לאורך הזמן נעלמו. כך נוצר מצב, בו החוכרים אינם יכולים למכור את זכויותיהם בנכסים, שכן רמ"י דורשת שההעברה תיעשה באישור החברה המשכנת, בנימוק שיש לשמור על זכויותיה של זו - למרות שהיא כבר מזמן אינה קיימת.

ארבל אומר, כי החוק מטיל על רמ"י את החובה לאפשר למשתכנים בדירות שהוקמו על קרקעות המדינה לפעול בנכסיהם בצורה סבירה - אך התנהלותה במקרים אלו מהווה התנערות מחובה זו ומהווה יצירת מצב בלתי נסבל. החברות המשכנות הן יצור אנדרוגינוס, המהווה פתרון רעוע ולעיתים בלתי אמין, שהוא גם חזרה לשיטות הרישום העותומאניות, ממשיך ארבל.

"האזרח הקטן, האמור לקבל את שירותיו מן הרשות, מוצא עצמו לעיתים כבן ערובה בידיהם של תאגידים, אשר מונו על-ידי המינהל כחברות משכנות. אין לדעת מהי הביקורת על פעולותיהם של תאגידים אלה וכיצד ניתן להבטיח את זכויותיהם של המשתכנים", אומר ארבל. "ניהול מרשם המקרקעין באמצעות תאגידים מעין אלה, יש בו משום התנערות מחובת המינהל ליתן שירותים לבעלי זכויות במקרקעי ישראל".

הוא ממשיך: "דומני כי אין חולק על כך כי המצב שנוצר כיום אינו מצב בריא שאינו יכול להתקיים במדינה מתוקנת האמונה על ניהול מקרקעיה לטובת הכלל. הרשות כיום ערה לכך שלא קיים כל מרשם הולם לגבי נכסים מסוימים הנמצאים בניהולה, עקב העובדה שהתנערה מחובותיה והפקידה את ניהולם בידי גופים משכנים, מהם גם גופים בלתי אחראים.

"במקום למצוא פתרון הולם לבעיה שנוצרה, ולא להותיר את האזרח הקטן כשהוא ניצב בפני שוקת שבורה, מעדיפה הרשות לנהוג מנהג בת היענה, ולא לעשות דבר לשם מילוי חובותיה. הנימוק כי הרשות מחויבת בהגנה על זכויותיהם של צדדים שלישיים ערטילאיים, שאין לדעת אם הם קיימים אם לאו, ולהעדיפם על פני זכויותיהם של משתכניה, ביניהם כאלה שהפרוטה אינה מצויה בכיסם או קשישים ואלמנות כפי המבקשת שלפנינו, לאו נימוק הוא.

"...החששות שמגלה הרשות ביחס לזכויותיהם של צדדים שלישיים אלמונים, מבלי לדעת אם הם קיימים כלל, אינה עולה למעלה אחת עם הפגיעה שנגרמת לרוכשי דירות תמימים, אשר אינם יכולים לממש את זכויותיהם ברכושם. מדיניות בת היענה הננקטת על-ידי הרשות, אינה ראויה, ואף רשלנית, אשר יש בה משום הפרת חיוביה החוקיים של הרשות".

ארבל קבע, כי חנה אודסר רשאית למכור את הזכויות שירשה מבעלה המנוח בדירתם בטבריה, למרות שרשמית הדירה רשומה של שם "חברת קריית צאנז טבריה" - שאינה קיימת מזה עשרות שנים. הוא גם הורה לרמ"י לרשום את הדירה בספריה ככזו שאינה מנוהלת בידי חברה משכנת ולשלם לאודסר הוצאות בסך 10,000 שקל.