האלוף (במיל.) בן-אליהו צופה: הידרדרות למעגלים נרחבים ולחימה עם הפלשתינים

התקציב אינו תומך בגודלו של צה"ל

תקציב הביטחון זה סוג של פונקציה רבת משקלים, אך יש לה חסם קשה שהוא משתנה מידי פעם. אנחנו נמצאים בתקופה שבה החסם יורד כלפי מטה. ההגדרה האחרת של החסם הזה היא מצב משברי. יש לו גם שוליים עולמיים ולא רק מקומיים. אבל אולי מה שמיוחד בו הוא העובדה שהוא התארך.

יש הקלה בזירה הכללית, ונפתח חלון הזדמנויות, אך המשבר הפנימי והביטחוני הוא מתמשך. בניין הכוח: אנחנו מודדים את האיום על-ידי כך שאנו סופרים סדר הכוחות של הצד השני, ניתוח של המצב המדיני, הביטחוני והכללי. והדבר השני הוא תסריט צפוי שמקרה של ההגנה תתמוטט. עד עכשיו התסריט היה די צפוי. ניתן היה לדעת מי נגד מי מאז שהאיום הוא אזורי התסריטים הם מגונים. מאז 1982 ועד היום - התסריטים הם משונים. וכאשר בונים את הכוח צריך להשוות אותו לתסריט שאתה צופה.

הפעם, על-פי רוב הדעות, אם חלילה ההתרעה תקרוס ואנו ניקלע למצב חזית צפונית משולבת של לבנון וסוריה ואחת התערבות מאיימת של מדינות ערב, ואחת מדינות שכנות, כמו מצרים תעשה התקרבות לגבול ולא רק בנימוק של נקיטת צעדים ביטחוניים מצידה. הפעם זאת חזית אחת עם הידרדרות למעגלים אחרים והידרדרות עם הפלשתינים. לכן מול התסריט הזה צריך להכריע אותו במהירות.

תקציב הביטחון מרכיב ממטח סיוע, מענקים, גם מהשקעות של מדינות אחרות בתעשייה המקומית שלנו, גם הוצאה שמותנית בהכנסות על-ידי מכירת ציוד ישן ויש מקור נוסף, הוצאה ביטחונית. בלי הוצאות של משקי הבית והעסקים הסכך הכל ברוטו הוא 50 מיליארד ש"ח₪. ישראל מוציאה 50 מיליארד ש"ח לשנה. 9% הוצאות על הביטחון.

אחד הדיונים בתקציב נוגע לתעשייה הביטחונית. הדבר הזה מיייצר 3 מיליארד דולר יצוא. ועוד מיליארד דולר שהם תוצאה של היצוא הביטחוני.

האם פגיעה בהוצאה שלנו בתעשיה הביטחונית תפגע ביצוא? הגענו למסקנה כי לאור העבודה שאנו לא נמצאים בתחילת הדרך, עדיין היצוא יציב וחזק. תפסנו מקום טוב בשוק העולמי. השכר במערכת הביטחון הוא לא גבוה במיוחד.

במעבר בין שנת 2004 ל-2005 אומנם מדובר על צימצום תקציב במערכת הביטחון, אך באותו זמן יש גידול בשב"כ, ובמוסד, אך צריך לראות את זה כהסתות. בראיה לאומית כוללת, זאת לא ירידה אלא הסתה, ומול האיומים שאנו מתמודדים זאת הסתה מוצדקת.

בדיון על המעבר בין 2003 ל-2004 - שנת הייחוס היא 2002. בשנה זאת, היתה עלייה תלולה בתקציב הביטחון, 3 מיליארד ש"ח בשנה אחת. היום אנו עומדים במצב שקיים פער בין עמדת הממשלה לתוכנית מערכת הביטחון. אנחנו חושבים, שיש מספר נושאים שצריך או לא לגעת בהם, או לגעת בהם בסוף, או לגעת בהם בקצב איטי, והם נוסעים מהתסריטים והתמונה המדינית ביטחונית באזור. הכוונה למזל"טים נשק מונחה מדוייק, יש להקטין את מספר הצוללות, לא לפגוע במודיעין בחלל, לא לפגוע בשליטה ובקרה, אנחנו חושבים בצה"ל - שצה"ל מתנהל זה שנים ארוכות, כאשר התקציב שלו אינו תומך את גודלו, וכל מפקדי הצבא נוגסים במה שצריך לתמוך בצבא - במלאים, בציוד אישי של אנשים.

ההצעה שאנו רואים אותה היא כדלקמן: לצמצם בתקציב כמיליארד ש"ח, פגיעה בשכר במערך הציבורי, הגדלת הגירעון, לצמצם את הרפורמה במס שהיא גובה כ-6 מיליארד ש"ח מתקציב המדינה.

האלוף (במיל.) ח"כ מתן וילנאי: אנו משלמים מחיר יקר על אי הגדרת יעדים ברורה (ציטוט)

האסטרטגיה הכוללת, כיוונים בצבא ונושא התקציב. כוח צבאי חייב לקבל הגדרת יעדים ברורה ומטרות, ומי שצריך לעשות את זה זה הדרג האזרחי. היסטורית זה לא קיים, ואנו משלמים על זה מחיר. עולה לנו כסף רב. אנחנו בדרך כלל מגיבים למצבים. הדמוגרפיה פתאום הפכה לנושא. המועצה לביטחון לאומי, זאת פארסה וזה לא רציני. אף אחד לא מתייחס אליה, התוצאות זה כמעט ולא משפעיות על שום דבר.

הקמת הגדר היא דוגמא קלאסית, שבה לא מסתתרת שום חשיבה מאחוריה. כתוצאה מזה זה עולה הרבה כסף, וכתוצאה מזה אנחנו נמצאים בהאג. הפנייה שלנו לפלשתינים בואו לדבר. לפני יומיים אמרנו לא מדברים עם הפלשתינים במהלך טרור.

החזית הצפונית זאת המודל שבו הייתי ממצה אותו במלחמת יום הכיפורים. צריך ללמוד מהאמריקנים, כיצד עם צבא קטן לקחו סיכון, פעל בשיטה נכונה והביס כוח גדול ממנו.

צריך להשתחרר בסיסמא השקרית של תנו לצבא לנצח. הוא לא יכול לעשות את זה. הדרג שמעליו צריך להנחות אותו. צריך להתמודד עם הטרור, והפתרון נמצא בשדה המדיני. יכולת סיכול, והכוונה לאירן.

צריך לייעל את הצבא. אחד הדברים שאופייניים הם: אין יותר חזית ועורף. חזית ועורף חד הם, גם ברמה הלאומית וגם ברמה של יחידות שלוחמות בשדה הקרב. התקשורת היום מעצבת את שדה הקרב. היא לא רק מדווחת עליו. כל הנושא עם מגבלות החיזוי שלו, דורש להקים מערכת דינמית וגמישה לבניין הכוח.

אין ספק שצריך לקצץ בתקציב הביטחון ולהפנות אותו למקומות הנכונים. אי אפשר לקצץ אותו בבת אחת. במרווח שבעה מיליארד ש"ח צריך להתמודד. אין שיטה יום אחד 39 מיליארד ויום שני 32 מיליארד. חייבים להתייעל.

מימד הזמן. צריך להבין שהזמן פועל, אבל יש דברים שאפשר לעשות אותו עכשיו. לכן חייבים בראיה מפוקחת לדעת איזה סיכונים אפשר לעשות היום. להגיד מה הדברים הנכונים ולעשות אותם עכשיו.