עו"ד שמייצג עצמו נדרש לשירותי העליון

בית המשפט העליון נדרש לשאלת השימוש בשני תאי שירותים במבנה מסחרי בקריית שמונה. הסיבה: עורך דין שמשרדו ממוקם באותו בניין הסתכסך עם שכנו, ובייצגו את עצמו - החליט שהנושא מחייב התייחסות של הערכאה הגבוהה ביותר בישראל.

עו"ד מרהג' מרהג' הוא בעליו של משרדו, ובמשך שנים השתמשו הוא ולקוחותיו בשניים מתוך ארבעת תאי השירותים המצויים באותה קומה. לפני כשנה רכש איתי מלכא את החנות הסמוכה, ולאחר כמה חודשים של שכנות טובה - הודיע למרהג' שכל תאי השירותים הוצמדו בתוכניות הבנייה לחנותו. מרהג' טען שמדובר ברכוש משותף, השניים לא הגיעו להסכמה ומלכא החל לשפץ את שני תאי השירותים שבמחלוקת. כיוון שכך, לא יכלו מרהג' ובאי משרדו להשתמש בהם, אך מלכא הודיע ש"מטעמים הומניטריים" הם יכולים להשתמש בשני התאים השייכים לו.

מרהג' פנה לבית המשפט המחוזי בנצרת, ביקש לשנות את צו רישום הבית המשותף, וגם הגיש "בקשה דחופה ביותר למתן צו מניעה זמני", כדי להשיב על-כנו את הסטטוס-קוו. השופט יוסף בן-חמו החליט על פתרון ביניים: הוא לא הוציא צו זמני, אך הורה למלכא לאפשר למרהג' ולקוחותיו לעשות שימוש בשני תאי השירותים שבידיו.

מרהג' לא היה שבע רצון מן ההחלטה וביקש לערער עליה לבית המשפט העליון. השופט נעם סולברג התייחס לערעור לגופו (יום ג', 17.3.15), אך דומה שהפתיח להחלטתו רומז מה הוא חושב על הסוגיה שהונחה לפתחו: "מעשה בבית שימוש: האמנם יורשו רבים להמשיך ולהיזקק ל'שירותיו', או שמא נועד לשימוש פרטי? הניתן לבצע שינויים מבניים במקום, בטרם נקבע גורלו? מהו מאזן ה'נוחיות' ומה יהא על 'צורכי' השעה, עד אשר תוכרע המחלוקת?".

למרהג' יש טענות הראויות להישמע ולהתברר לעומקן, אומר סולברג, אך בשלב זה לא ניתן לקבוע לכאן או לכאן. פתרון הביניים של בן-חמו אינו שגרתי, ובתחילת הדרך היו קשיים מעשיים ביישומו, ממשיך סולברג, אך נראה שכעת הנושא הוסדר. והוא ממשיך: "בנסיבות אלה, נמצא מזור לחששותיו המידיים של המבקש, ואין זה בלתי סביר לקבוע כי מאזן ה'נוחיות' אינו נוטה עוד לטובתו". חוץ מזה, הוא מציין, יש למלכא תמריץ שלא לבצע את השיפוצים, שהרי אם יפסיד בתיק העיקרי - זה יעלה לו בפיצוי או בהוצאות להשבת המצב לקדמותו. סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחתה על הסף.