תוצאות המדגמים

בואו נודה באמת. בשום כלי תקשורת לא הייתה התלבטות של ממש אם לשדר את נאום נתניהו בקונגרס במלואו. היה ברור מראש שמשדרים והכל. בדיעבד, אחרי חמישים דקות של נאום ואפס כותרות, אני חושב שעשו עלינו סיבוב. אני לא אומר שלא היה צריך לשדר את הנאום. התכונה התקשורתית לקראתו היה כה גדולה עד שלא היה אפשר שלא לשדר בכלל. אבל מדוע התנדבנו כל-כך מהר להפקיע מידינו את סמכות העריכה? מדוע זה מובן מאליו שנשדר, שבועיים לפני הבחירות, בלי שום הפרעה, עריכה או פרשנות בזמן אמת, נאום שגם לפי השעה שבה נישא, כוון בעיקר אל ציבור הבוחרים בארץ? ולא, אי-אפשר לאזן את זה בשידור מנאום התגובה של הרצוג, שהיה נאום בחירות פרופר, ולכן נקטע, ובצדק, די מהר.

אז נכון, אין פה באמת אפשרות לאזן בין ראש ממשלה שיכול ליזום אירוע מדיה חגיגי בקונגרס בוושינגטון לבין ראש אופוזיציה שיכול רק להגיב ולהתמרמר בעוטף עזה. אבל האם זה פוטר אותנו מן החובה לנסות לפחות לשמור על מראית עין של משחק הוגן?

כשיושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית, השופט גו'בראן, פסק שהנאום ישודר בהשהיה של חמש דקות כדי לאפשר לנו למנוע שידור דברי תעמולה, גיחכנו לעצמנו. נו, באמת. הרי אם יש בנאום היבט תעמולתי הוא בעצם קיומו, סמוך כל-כך לבחירות, ולא בתוכנו. איש לא באמת חשב שנתניהו יקרא בקונגרס להצביע לליכוד, נכון? אז מה תועיל כאן ההשהיה? במבט לאחור, אני חושב שמה שהשופט ג'ובראן רצה לומר לנו הוא ששיקול הדעת והאחריות הם שלנו. חמש הדקות שהוא הציע לנו, גם אם לא התכוון לכך, בעצם נועדו להעניק לנו כלי נוסף להפעיל שיקול דעת עיתונאי. הדקות האלה, אם עורך היה מנצל אותן להקשבה מוקדמת, היו מאפשרות לו להבין את רוח הדברים, לסמן אולי מקומות שבהן יהיה אפשר במהלך השידור, להדעיך את הסאונד כדי לשמוע פרשנות, להביא תגובות, להכין כתוביות, לעשות משהו שיבהיר שהתפקיד שלנו הוא לא רק לשמש צינור שדרכו מעבירים מסרים.

מישהו רצה להבנות את הנאום הזה כאירוע היסטורי שהכללים החדשותיים הרגילים אינם חלים עליו. די ברור למה מקבלי ההחלטות מעדיפים לוותר על התיווך שלנו, לדבר מעל ראשינו אל הציבור. קצת פחות ברור מדוע אנחנו ממהרים להתמסר ולשמש ניצבים בהצגה של מישהו אחר. כשהם, הפוליטיקאים, רוצים להשתמש בנו, אנחנו צריכים להזכיר להם שבמגרש שלנו אנחנו קובעים את חוקי המשחק.

צילום: תמונה צידית [צילום: AP]