קירות חיצוניים חלק מהרכוש המשותף?

חברת הביטוח הראל טוענת כי השארת פסק הדין שניתן על ידי בית משפט השלום הקריות בתביעת מבוטח על נזקי שריפה לחלקה התחתון של מרפסת המבוטח כתוצאה משריפה שפרצה במספרה שבקומת הקרקע של הבניין על כנו, יביא לכך שהמבטחים יצטרכו לעשות רוויזיה בקביעת סכומי ביטוח לדירות ולקחת בחשבון חלקים גדולים מהרכוש המשותף שבגינם לא משולמת פרמיה ולהוסיף אותם לסכומי הביטוח, דבר אשר יגדיל באופן מלאכותי את הפרמיות המשולמות שלא לצורך. בנוסף טוענת הראל כי באם קיר חיצוני משותף לשתי מרפסות הינו חלק מהדירה יוצרו התדיינויות מיותרות בין מבטחות של שתי הדירות בסוגיה של כפל ביטוח.

במקרה הנדון דירתו של המבוטח עו"ד סאמר חטיב הינה חלק מבית משותף ומצויה בקומה הראשונה אליה מוצמדת בין השאר מרפסת. תחתיתה של המרפסת הינה למעשה חלק מתקרת המבנה המסחרי וחלק ממבואת הכניסה למספרה. הראל ביטחה את דירתו של עו"ד חטיב בפוליסה לביטוח דירה ותכולתה הכוללת את חלקו היחסי ברכוש המשותף, ובהתאם נשאה הראל בתשלומי תגמולי הביטוח בגין הנזק החיצוני הפרופורציונלי לחלקו של עו"ד חטיב ברכוש המשותף. ואולם בית משפט השלום חייב את הראל במלוא הנזק כולל הנזק החיצוני בהתעלם מחלקו של עו"ד חטיב ברכוש המשותף, ועל קביעה זו הגישה הראל ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה.

בערעור נאמר כי המחלוקת שהונחה לפתחו של שופט השלום הוגדרה כמחלוקת פרשנית שעניינה בשאלה האם יש לראות בתחתית החיצונה של המרפסת המהווה למעשה גג של הכניסה למספרה אשר נשרפה, בגדר רכוש משותף? או כרכוש פרטי המבוטח במסגרת פוליסת דירה של עו"ד חטיב?

לטענת הראל בית משפט השלום שגה בפרשנותו לפוליסת הביטוח וכי מסקנתו וההשלכות העולות ממנה אינם עולים בקנה אחד עם הפרשנות של פוליסת הביטוח כפי שהמחוקק ראה אותה לנגד עיניו.

לדברי הראל שופט השלום שגה במסקנתו לפיה ההגדרה של "דירה" ו"רכוש משותף" בפוליסת הביטוח ובחוק המקרקעין הינן שונות, ולאור מסקנה מוטעית זו אבחן בין הגדרת דירה בפוליסה הכוללת בתוכה אף את הקירות החיצוניים של מרפסת הבית, לעומת ההגדרה שבסעיף 52 לחוק המקרקעין המגדירה קירות חיצוניים כרכוש משותף. הבחנה זו מדגישה הראל בערעורה, הובילה את שופט השלום לפסוק כי הכיסוי הביטוחי על הדירה חל אף על הקירות החיצוניים של הדירה בכלל והמרפסת בפרט.

בערעור נאמר כי חוק המקרקעין רואה בקירות החיצוניים חלק מהרכוש המשותף ואינו עושה הבחנה האם אותו קיר חיצוני חופף לקיר הפנימי של הדירה אם לאו. לדברי הראל הגדרת הרכוש המשותף בסעיף 52 לחוק המקרקעין מפקיעה מידי בעל הדירה את הזכות הקניינית שלו אף בקירות החיצוניים הצמודים לדירתו ואשר חלקם הפנימי הינם רכושו וחלקם החיצוני הינו רכוש משותף של כלל בעלי הדירות.

בערעור שהוגש באמצעות עו"ד מרדכי תגר נאמר כי עיון מדוקדק בנוסח הפוליסה המפרטת את כל חלקי הדירה השייכים לדירה מבחינה קניינית לרבות מרפסות ומערכות הדירה השייכות לדירה, מעלה כי בכל הנוגע להגדרת הרכוש המשותף הפוליסה אינה נוקטת בהגדרה עצמאית, ומכאן שיש לאמץ את ההגדרה בחוק המקרקעין, וכי בהעדר הגדרה של רכוש משותף בפוליסה אין שום הצדקה להתנער מההגדרה שבחוק המקרקעין.

לטענת הראל קירות חיצוניים שהוגדרו בחוק המקרקעין כרכוש משותף ואשר במהותם משמשים את כל בעלי הדירות, מוחרגים בפוליסת הביטוח מכיסוי ביטוחי של דירה בהיותם רכוש משותף, וכי הפוליסה אינה מכסה רכוש משותף למעט חלקו היחסי של המבוטח ברכוש המשותף של הבית המשותף, וזאת ללא הבחנה בין אם הרכוש המשותף עוטף אותה ישירות או רחוק ממנה.

לדברי הראל בית משפט השלום טעה במסקנתו לפיה הפוליסה מרחיבה את הגדרת הדירה מעבר לאמור בחוק המקרקעין. לסיכום נטען בערעור כי פרשנותה של פוליסת ביטוח הדירה הינה כי הפוליסה מכסה את הקירות החיצוניים של הדירה בהתאם לאמור בחוק המקרקעין וכי פסק הדין של בית משפט השלום אינו מעוגן באדנים משפטיים נכונים ולפיכך דין הערעור להתקבל ודין פסק הדין להיות מבוטל. הראל חויבה בפסק הדין לפצות את התובע בסך 54,000 שקלים בצרוף הפרשי ריבית והצמדה מיוני 2013 והוצאות בסך כ-8000 שקלים.