''
נקודה
תל אביב
שמיים בהירים
26°
ירושלים 19°
חיפה 26°
באר שבע 23°
אילת 29°
מדורים
שימושי PLUS

בית משפט השלום בת"א: אליעזר אורן עבר יותר מ-100 עבירות על חוק ניירות הערך

הריץ את מניית אופנת-ברוך וגרם לעלייתה המלאכותית ב-%300

שי פאוזנר
י"ג חשון התשס"ב

איש העסקים אליעזר אורן, הריץ מניות בבורסה של תל אביב בשנת 1992. כך קבע שופט בית משפט השלום בתל אביב (יום ג', 30.10.01), ד"ר עמירם בינימיני.

בית המשפט הרשיע את אורן ביותר ממאה עבירות על חוק ניירות הערך. רוב העבירות, שנחשפו במסגרת חקירה של רשות ניירות ערך, הן עבירות של אי מתן הודעה על אחזקותיו, בכוונה להטעות משקיעים. את התביעה ייצגה עו"ד יעל אלמוג מפרקליטות מחוז תל אביב ואת ההגנה ייצג, עו"ד גיורא אדרת.

על-פי פסק הדין של השופט בינימיני, מרכז הפרשה, הינה הרצת מניית חברת אופנת ברוך, בשיעורים של יותר מ-%300, בתקופה בה עלה מדד המניות הכללי בבורסה בכ-%28.

בית המשפט הגדיר את פעילותו של אורן כ"התנפלות". כמו כן, קבע בית המשפט, הונה שורה של אנשים, להם מכר מניות אופנת ברוך, על סמך מצגים כוזבים. אורן מכר כמויות גדולות של מניות החברה בסכום העולה על 12 מיליון שקל וגרף "רווח חשבונאי" שבין 7 ל-3 מיליון שקל, או לחלופין רווח מימוש של 2 מיליון שקל.

אליעזר אורן היה פעיל בולט בבורסה של תל אביב בראשית שנות ה-90. על-פי פסק הדין, "הנאשם דאג לפתח בקרב אחרים, את התחושה שהוא יודע כל מה שמתרחש בנוגע למניות אופנת ברוך". אורן החל "אוסף" מניות של החברה לחשבונותיו בתחילת שנת 91', ובאמצע שנת 92' הסתכמו אחזקותיו ב-%14 ממניותיה. בסוף 92' החזיק אורן ב-%30 ממניות אופנת-ברוך.

על-פי פסק הדין, הוא פעל באמצעות 13 חשבונות ניירות ערך, שהוגדרו על-ידי בית המשפט כ"תשתית רחבה ששימשה אותו... לפעילות בלתי חוקית בבורסה".

שיטת העבודה של אורן באותה תקופה בוצעה על-פי התבנית: תחילה היה הוא דואג להזרמת ביקושים אגרסיביים בבורסה, שלא היה סיכוי כי יסופקו.

ביקושים אלה יצרו עליות במניה. אורן היה נסוג ממרבית הביקוש במהלך המסחר. כמו כן, דאג לקלוט היצעים של מניות ויצר שער "ריצפה" מלאכותי, לבדו ובעזרת אחרים. במקביל דאג אורן להפיץ מידע חיובי על המניה. אורן פעל למכירת המניות שלו גם מחוץ לבורסה והיה מציג עצמו, כמטווח בלבד. הקונים שלא ידעו כי הוא המוכר, אפשרו לו להתחמק מדיווח על אחזקותיו ועל השינויים בהם. אחד האנשים אותם הפיל ברשתו, היה המלונאי המנוח חיים שיף.

להגנתו טען אורן בבית המשפט, כי כל פעילותו נועדה להשתלט על אופנת-ברוך באמצעות חברת האופנה טופר. לדבריו, הוא הוביל מהלך של השתלטות על חברת האופנה, על-ידי קבוצה של מה שהוא כינה "שותפים" ובתיאום עם חברת טופר - חברה ציבורית שבבעלות ניסים מזרחי, הבעלים של מפעל ורשת החנויות ראש-אינדיאני.

בית המשפט דחה את הסבר ה"השתלטות", באמצעות שותפים. על-פי עדויות ששמע בית המשפט, איש מאותם "שותפים" לא ראה עצמו מחוייב לפעול במסגרת תוכנית השתלטות ואכן לא פעל כך. בית המשפט קבע, כי אורן הריץ את המניות כדי לגרוף רווחים ולאחר מכן למכור אותן לחברת טופר, לצורך השתלטות. הנאשם, כך קבע בית המשפט, ידע שאם לא תצע תוכניתו לפועל, יהיה הוא ראשון שידע זאת ותהיה לו הזדמנות להיפטר מהמניות, לפני שהדבר יוודע למשקיעים האחרים.

בתום הפרשה, מכרו ניסים מזרחי וחברת טופר את כל אחזקותיהם במניות אופנת-ברוך, מאחורי גבו של אורן. בכך באה לקיצה תוכנית ההשתלטות, ואורן נשאר עם כמות גדולה מאוד של מניות. על כך כותב השופט בינימיני בסיכום דבריו: "כרה שחת בה יפול".

תגובות

רגע, שקט פה מדי

דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה