כ-15% מתלמידי בתי הספר התיכוניים בארץ בכיתות י'-יב' נושרים מהלימודים ולא מופיעים לבתי הספר. כך עולה (יום א', 14.12.03) ממחקר שנערך באוניברסיטת דרבי בישראל.
לרוב, הנשירה מביאה את הפרט לאמץ לעצמו חלופה טובה הרבה פחות וכך הנושרים עוסקים חלק ניכר מזמנם בעישון סמים ושתיית אלכוהול, אלימות, שוד שנועד ברוב המקרים לממן את הסמים והאלכוהול, זנות אצל קטינות רבות יחסית, רק מיעוט (20%) מוצא מקום עבודה וגם הוא במרבית המקרים לא עבודה מוסדרת. תהליך הנטישה מתחיל בבטלנות ושוטטות ללא מטרה שהופכים במהירות יחסית לסמים ואלימות.
המחקר נערך על-ידי רכזת שכבה ומחנכת בתיכון באזור חיפה בו לומדים כ-1,000 תלמידים. במסגרת המחקר, נערכו מפגשים ושיחות עם מורים ומחנכים בבית הספר עצמו ובבתי ספר נוספים באזור. במפגשים ערכו מעקב ושיחות עם תלמידים שנשרו מלימודים, מפגשים עם משפחות התלמידים ושיחות עם אנשי מערכת החינוך המטפלים גם בתופעת הנטישה.
עד-כה ניתן היה לחשוב שתהליך הנטישה נפוץ בעיקר בשכבות של בני המיעוטים, אך תוצאות המחקר הראו, כי בחמש השנים האחרונות התופעה הגיעה למימדים גדולים - 15% ולעיתים יותר, גם במגזר היהודי. שיעור הנשירה במגזר הערבי והדרוזי בישראל עומד כיום על כ-25%, כאשר רוב הנושרות הן בנות.
אחת החוקרות באוניברסיטת דרבי אפיינה את תהליך הנטישה למספר תהליכי משנה: נשירה סמויה של תלמידים הנוכחים פיזית בכיתה אך אינם מתפקדים לימודית ובהדרגה מתנתקים מהמסגרת ואף חשים ניכור כלפי הכיתה ובית הספר. תהליך נוסף הינו ביקור לא סדיר המאופיין בנוכחות לא קבועה של התלמידים בכיתה תוך איחורים תכופים והיעדרויות רבות. כמו-כן, תהליך נוסף הינו הנשירה הגלויה שמשמעותה, אי ביקור בבתי הספר ועזיבת המערכת.
ד"ר חנה בר-ישי מאוניברסיטת דרבי ציינה, כי לעיתים תהליך הנשירה הישירה והגלויה מופיע "במפתיע" מבלי שהמחנכים ויועצי בתי הספר זיהו תחילתה של בעיה. במקרים אלה קשה לטפל כיוון שהקשר עם התלמידים אובד לפעמים לתמיד. ככל הידוע אין במערכת החינוך מעקב צמוד לנטישת תלמידים והמספרים שמופצים בנושא, על-ידי גורמים שונים, אינם מדויקים.
בעיית הנשירה, בעיקר באזורים מבוססים יותר בארץ, נובעת גם מכך שמוסדות החינוך בודקים את עצמם כיום בעיקר על-פי יכולתם להציע לתלמידיהם הישגים מעוררי אתגר. זאת כאשר מרבית התלמידים מתקשים בבחינות הבגרות ולעיתים אינם עומדים בהם באופן מלא. בנסיבות אלה ישנו ציבור של תלמידים הרואה עצמו כפחות רצויי בתיכונים שלהם. נתיב הנשירה, לדעת ד"ר בר-ישי, מסומן באופן ברור על-ידי שרשרת של חיכוכים בין המוסד לתלמיד שבסופם התלמיד נפלט מהמערכת.
מהמחקר עוד עולה, כי תלמידים רבים שנטשו ושוחחו על-כך עם החוקרת ציינו, כי הם חוו כישלון לאורך שנות לימודיהם, או פיתחו דימוי עצמי נמוך, אמרו כי הסביבה הקרובה מקרינה כלפיהם ציפיות נמוכות ולעיתים אפילו מזלזלות, ולחלקם חסר עוגן של הורים תומכים ומתעניינים וגם אי פיקוח או תמיכה מצד מערכת החינוך והפיקוח. במגזר הערבי-בדואי, חלק מהסיבה לנטישה היה הכנות לחתונה או סיבות חברתיות פנימיות עדתיות.
החוקרת ואנשי דרבי מעריכים שניתן לאתר את תהליך הנטישה בשלבים מוקדמים ולנסות לנטרלו. האיתור צריך להיעשות בהתמקדות: בבעיות משמעת, קטטות אלימות, קללות ואלימות פיזית, הפסד חומרי למידה, השתתפות נמוכה יחסית בשיעורים ובפעילויות החברתיות בכיתה. ד"ר בר-ישי מאמינה שאבחון בעיות אלה באופן מרוכז ומקצועי היה מסייע למאבק בתופעת נטישת התיכונים שהולכת וגדלה לשיעורים מדאיגים בשנים האחרונות.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה