תובעת פיצויים בשל אובדן התאומים ברחמה

( 01-02-15) תביעת נזקי גוף הוגשה כנגד בית החולים הדסה עין כרם בירושלים בטענה לרשלנות רפואית שגרמה למותם של שני עוברים ברחמה של התובעת ולכך שהיא אינה יכולה להרות שוב.

לדברי התובעת (40)אם לארבעה, היא התקבלה בפברואר 2008 לחדר המיון בבית החולים בגין כאבי בטן קשים בעת הריון עם תאומים. לאחר בדיקות ראשוניות שלא העלו דבר היא הושכבה בחדר המיון במשך שעות רבות ללא כל טיפול או אבחון כאשר היא סובלת מכאבי תופת, ולמרות פניות חוזרות ונשנות של בעלה לצוות הרפואי והאחיות בטענה כי מצבה מתדרדר.

לדברי התובעת רק לאחר שהתמוטטה כשהיא במצב של הלם בעת ניסיון בדיקה שנעשה באיחור רב, הובהלה לחדר הניתוח. בחדר הניתוח התברר כי נגרם נמק קשה ומפושט במעי הדק אשר בגין האיחור הרב בטיפול בו, חייב את כריתת רובו.

בעקבות מצבה החמור של התובעת בעת שאיבדה את הכרתה, בשל איבוד הדם החמור, נפטרו שני העוברים ברחמה, ובגין הניתוחים אותם עברה היא אינה יכולה להרות שוב. לדברי התובעת היא חפצה במשפחה גדולה ואולם עקב הניתוחים הנרחבים שנאלצה לעבור היא נותרה עקרה והיא אינה מצליחה להרות עוד.

בתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים נאמר כי התובעת נותרה עם מעי דק קצר וסובלת מתסמונת המעי הקצר עם השלכות רפואיות ותפקודיות קשות.

לכתב התביעה צורפה חוות דעתו של פרופ' מרדכי רביד מומחה ברפואה פנימית המשמש כמנהל בית החולים מעייני הישועה הקובע כי בבית חולים אוניברסיטאי דוגמת הדסה עין כרם בו יש רופאים מומחים ומנוסים, בדיקה מוקדמת על ידי רופאים בכירים והשקעת מחשבה לגבי הסיבות לאירוע כה קיצוני של בעיה תוך בטנית בתובעת, היו מובילים להתערבות הטיפולית הנדרשת ולכך שההריון לא היה ניזוק כלל. ואולם למרבה הצער התובעת נעזבה לנפשה במשך כ-4 שעות ללא ההתערבות הטיפולית הנדרשת, ולא ניתן לה כל סיכוי.

בחוות הדעת נאמר כי הטיפול המאוחר שניתן רק לאחר שהתובעת הייתה כבר במצב קריטי אמנם הציל את חייה, אך כתוצאה מהעיכוב הממושך נפטרו שני העוברים הבריאים שהיו ברחמה, נכרת חלקו הגדול של המעי הדק שלה והתובעת נותרה סובלת מתסמונת המעי הקצר, ועד היום היא סובלת מאובדן העוברים, כאב שאינו פג, במיוחד בשל העובדה שהיא אינה מצליחה לשוב ולהרות.

לסיכום נטען בכתב התביעה שהוגש באמצעות עו"ד דוד וינטר כי הצוות הרפואי נכשל כישלון חרוץ במתן הטיפול המתאים והמתחייב ממצבה הרפואי של התובעת, וכי הטיפול בה נעשה בניגוד לכל הכללים האלמנטאריים, תוך התעלמות מכל סטנדרט רפואי מקובל, נהוג ומתחייב.