ביה"ד לעבודה: אחריות העובד לבדוק את תלושי המשכורת

חפציבה הלפר מורה במקצועה הגישה לבית הדין הארצי לעבודה בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים לפיה יש לה אשם תורם בשיעור 50% לכך שמעסיקתה עיריית ירושלים צירפה אותה לקרן פנסיה לא נכונה "מבטחים החדשה" במקום "מבטחים הוותיקה", טעות איומה כהגדרתה של הלפר אשר הסבה לה נזק ממוני של כ-390,000 שקלים.

בתביעתה כנגד העירייה לבית הדין האזורי טענה הלפר כי ביוני 2006 מילאה טופס בקשת הצטרפות לקרן פנסיה שמסרה לה העירייה, ומבין רשימת קרנות הפנסיה שפורטו בטופס היא סימנה בבחירתה את קרן הפנסיה מבטחים הוותיקה. ואולם העירייה צירפה אותה בטעות לקרן הפנסיה מבטחים החדשה.

לטענת הלפר בעטיה של טעות זו מצד העירייה נגרם לה נזק ביטוחי הנאמד בסכום של כ-390,000 שקלים הנובע מהפרשי ביטוח פנסיוני הנובעים מההבדלים בין תקנות קרן פנסיה מבטחים החדשה לבין תקנות קרן הפנסיה מבטחים החדשה.

בית הדין האזורי קבע בהחלטתו כי התובעת לא צורפה לקרן הפנסיה מבטחים הוותיקה עקב טיפול רשלני של העירייה בבקשתה להצטרפות לקרן פנסיה עם קבלתה לעבודה. בית הדין דחה את טענת העירייה לפיה הימנעות התובעת מלצרף את קרן מבטחים הוותיקה כצד להליך "מנעה" את בירר הסיבה בגינה לא הייתה זכאית התובעת להיות מבוטחת במבטחים הוותיקה. לדברי בית הדין ככל שסברה העירייה כי צירופה של מבטחים הוותיקה כצד להליך הוא חיוני לצורך גילוי האמת, היה עליה להגיש בקשה מתאימה, ומשנמנעה מלעשות כן היא לה להלין אלא על עצמה.

בנוסף ציין בית הדין כי הסיבה לאי צירופה של מבטחים הוותיקה היא ניתוק החברות במבטחים הוותיקה לתקופה העולה על שנתיים ממועד הביטוח האחרון של התובעת.

בית הדין קבע כי העירייה התרשלה באי צירופה של התובעת למבטחים הוותיקה במועד קבלתה לעבודה, על-אף שהתובעת סימנה כבחירתה בטופס הבקשה להצטרפות לקרן פנסיה את קרן מבטחים הוותיקה. עם זאת קבע בית הדין כי לתובעת אשם תורם בשיעור 50% לנזק שנגרם לה כפועל יוצא מאובדן זכאותה להצטרף למבטחים הוותיקה, בכך שלא נקטה בחובת זהירות המצופה מעובד סביר בנסיבות העניין.

לדברי בית הדין התובעת לא טרחה לבדוק את תלושי המשכורת שלה באופן סדיר החל מחודש משכורתה הראשון, וכי האחריות לבדיקת תלושי השכר מוטלת על כ עובד ממועד תחילת עבודתו. במקרה הנדון קבע בית הדין לו הייתה התובעת בודקת את תלושי המשכורת היא הייתה מגלה את הטעות כבר בחודשי עבודתה הראשונים. אשר על כן קבע בית הדין כי על העירייה לפצות את התובעת על הנזק שנגרם לה עקב התרשלותה בטיפול בבקשתה להצטרפות לקרן פנסיה וזאת בשיעור 50% מהנזק הנתבע על ידה דהיינו סך של כ-113 אלף שקלים.

עתה מבקשת התובעת מבית הדין הארצי לעבודה לבטל את החלטת בית הדין האזורי בנוגע ל"אשם התורם" שלה ולהתיר לה לתקן את סכום התביעה בעניין אובדן כספי הפנסיה שלה בשל הטעות של העירייה ולהעמידו על הסך של כ-390,000 שקלים.

בבקשתה למתן רשות ערעור טוענת התובעת באמצעות עו"ד ניסן שאוליאן כי בניגוד להסכמה הדיונית בין הצדדים בתיק לפיה תינתן החלטה על יסוד סיכומים בכתב שכן אין מחלוקות עובדתיות בתיק, בית הדין האזורי יצר על דעת עצמו מחלוקת עובדתית חדשה לטובת העירייה ואשר זכרה לא בא בטיעוני העירייה, על קיומו של אשם תורם מצידה. לדבריה בית הדין הכריע באותה מחלוקת שכלל לא הייתה חלק מהפלוגתא וזאת מבלי לאפשר לה לטעון נגד הכללת המחלוקת החדשה או לגוף העניין. בית הדין אף קבע באופן שרירותי אשם תורם מצידה בשיעור של 50%, וכי בהתנהלותו זו פגע בית הדין בזכויותיה פגיעה קשה מאין כמותה.

בנוסף טוענת הלפר כי בית הדין האזורי הניח הנחות עובדתיות שאינן מובנות מאליהן על קיומה של מודעות\ידיעה שלה על משמעות הכיתוב בתלושי השכר, ללא שמץ של ראיה, טיעון או טענה.