כחלון צירף יוצאת אתיופיה לרשימתו

העיתונאית צגה מלקו (46) מרשות השידור צורפה (יום א', 11.1.15) לרשימת כולנו של משה כחלון. במסיבת עיתונאים בתל אביב, אמרה מלקו כי הצטרפה לכולנו כי היא מאמינה בעשייה ולא בדיבורים בנושא החברתי. "לא יכול להיות שלילדים היום אין שוויון הזדמנויות. אם לא יהיה שוויון הזדמנויות בחינוך אני לא יודעת מה יהיה בעתיד", דבריה.

מלקו, ילידת אתיופיה, עלתה לארץ לבדה בגיל 16 ורק 8 שנים מאוחר יותר הגיעה גם משפחתה לישראל. בתחילה התגוררה במרכז קליטה בטבריה ולמדה שם באולפן. לאחר מכן עברה לירושלים, למדה במכינה לתלמידי חו"ל והשלימה את לימודי התואר הראשון במדעי המדינה, בסוציולוגיה ובאנתרופולוגיה באוניברסיטת בר-אילן. היא גם בעלת M.A במינהל עסקים מטורו קולג', בירושלים.

היא מכהנת בימים אלה כעיתונאית ברשות השידור ובנוסף היא חברה במועצת העיתונות, מייצגת את ועד אגודת העיתונאים בירושלים ושופטת בבית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות. בשנים 2012-2008 כיהנה כמנהלת רשת א' של קול ישראל. לפני כן היא הגישה תוכניות חדשות ואקטואליה באמהרית בטלוויזיה החינוכית, ערכה את ירחון "פראנה", עיתון ארגון הגג של יוצאי אתיופיה בישראל, ושימשה כרכזת פניות של יוצאי אתיופיה במועצה לשלום הילד. מלקו גם הגישה מהדורת חדשות באמהרית בערוץ 33 ופניה מוכרות לרבים מבני העדה.

במאבקים החברתיים הבולטים שהובילה מלקו ניתן למנות את המאבק בפרשת השמדת מנות הדם של עולי אתיופיה ב-1996 שהייתה בין מוביליו. מאבק בבית ספר בירושלים שלא הסכים לקבל את בנה ללימודים בשל צבע עורו והמאבק למען זכויותיהם של הקייסים - מנהיגיהם הרוחניים של בני הקהילה האתיופיות. מלקו משמשת לאורך השנים כשליחה מטעם מגביות לגיוס כספים לעליה וקליטה (המגבית היהודית, קרן היסוד וכד') - בארה"ב, בבריטניה, בצרפת, בגרמניה, בבלגיה, בונצואלה ובלוקסמבורג וכשליחת הסברה מטעם מדינת ישראל בנושא גזענות ואפליה. כמו-כן היא מרצה בהתנדבות בבתי ספר, מוסדות, בסיסי צה"ל, בי"ס לשוטרים ומתנ"סים בנושאי עליה וקליטה של קהילת אתיופיה ומתנדבת במלכ"ר - קרן חנן עינור, בתחום מתן מלגות לסטודנטים להשכלה גבוהה, יוצאי אתיופיה. מ-2008 עד היום היא מכהנת כיו"ר הקרן. בנוסף, היא מתנדבת גם בארגון אסירי ציון של יוצאי אתיופיה.

צגה מלקו היא אם חד הורית לשני בנים. ב-2014 ראתה אור הביוגרפיה של מלקו "לא בבית ספרנו" בהוצאת סטימצקי. מלקו: "שמי בישראל הוא צגה מלקו ולא אושרה. כשהגעתי בגיל 16 לישראל רצו לקרוא לי אושרה. אמרתי להם שזה לא השם שלי זה לא מקובל, נלחמתי על כך ולא הסכמתי לשנות אותו. התעקשתי. זה היה היום הראשון בו התחלתי להילחם ולא לוותר. נשארתי צגה. כשהגעתי לישראל כנערה זה לא היה פשוט אבל ידעתי שזה הבית שלי. אבל עד היום בכל מקום שאני הולכת מלווה אותי שאלה אחת - 'גברת, אני צריכה פעמיים בשבוע ניקיון, האם את פנויה לניקיון?' היום אני אומרת: כן אני פנויה לניקיון, אבל לא של בתים, של שחיתות. אני מוכנה לניקיון של אטימות, ניקיון של ראיית אחר כנחות בשל שמו, מבטאו, צבע עורו. בד"כ ההורים עובדים קשה כדי שיהיה יותר טוב לילדים, אני עובדת קשה כדי שיהיה לילדים שלי טוב יותר, ואני מדברת לא רק על הילדים שלי אלא על החברה כולה, היום לילדים אין חוסן כלכלי. ההורים עובדים קשה והילדים חוזרים לגור עם ההורים בגיל שלושים. את זה חייבים לשנות. זה לא יכול להיות".

משה כחלון אמר כי "רק אישה עם חוסן פנימי תצליח לנתץ את תקרת הזכוכית ולהשתלב בתפקיד בכיר בשירות המדינה ברשות השידור. המסירות, הנחישות והיושרה הפנימית של צגה מעוררים כבוד והשתאות".