בית הדין הארצי לעבודה האריך (יום ד', 10.12.03) בחודש את תוקפו של הצו האוסר על הכנסת אוניות למספנות ישראל עד לסיום הסכסוך הנוכחי בין רשות הנמלים לבין ההסתדרות, לגבי השינויים המבניים בנמלים.
כן הוארכו בתקופה זהה הצו המונע מההסתדרות והנמלים לפתוח בשביתה וההוראה לרשות הנמלים ולממשלה להקפיא את קידום הצעת חוק רשות הספנות והנמלים. החלטת בית הדין ניתנה בדעת רוב של הנשיא סטיב אדלר, סגניתו אלישבע ברק-אוסוסקין, 2 נציגי העובדים ו-2 נציגי המעבידים, אל מול דעתו החולקת של השופט יגאל פליטמן, שסבר כי לא היה מוסמך להוציא את צו המניעה נגד מספנות ישראל, וודאי שאינו מוסמך להפקיע היתר פעולה שניתן לה כדין, על-ידי רשות הנמלים.
ההחלטה האמורה ניתנה בבקשה לעיון חוזר שהגישה מספנות ישראל בע"מ, נגד צו המניעה שהוציא בית הדין הארצי ב-17.11.03, במסגרתו הורה בית הדין לרשות הנמלים שלא לאשר הכנסת אוניות למספנות ישראל וזאת עד ליום 2.12.2003, לתקופת המשא-ומתן בין רשות הנמלים להסתדרות [על הרקע לסכסוך, ראו הרחבה בהמשך].
ביה"ד: ניסיון העובדים למנוע שוק תחרותי - אינו ראוי
בהחלטתם של שופטי הרוב, ציין הנשיא סטיב אדלר, כי "על העובדים להפנים, כי הניסיון למנוע מכלכלת ישראל לעבור לשוק תחרותי אינו ראוי ואף אינו ישים. כך על השלטון להפנים, כי הליך מורכב שכזה מן הראוי שייעשה בהדרגה ותוך הבטחה סבירה של תנאי עבודתם של עובדי הנמלים. לטעמי, הצדדים מסוגלים ואף חייבים להגיע להסכם שיימצא מניח את דעתם, וזאת חלף ניהול מאבק כוחני והרסני".
בית הדין קבע, תוך קבלת טענות ההסתדרות, כי רשות הנמלים נתנה את ההיתר לפריקת אוניות במספנות ישראל, במסגרת וכתוצאה מסכסוך עבודה וכחלק מהתמודדות הממשלה ורשות הנמלים עם הצעדים הארגוניים בהם נקטה ההסתדרות. כן נקבע, כי רשות הנמלים ניצלה במקרה זה את סמכותה כרגולטור למתן היתרים, במטרה לאלץ את ההסתדרות לקבל את עמדותיה כמעסיקה, בכל הנוגע לביצוע שינויים מבניים וכן כדי להתגונן, שוב כמעסיקה, מפני השביתה שפרצה בנמל.
בית הדין קבע עוד, כי קבלת היתר בנסיבות אלה, מובילה בהכרח למסקנה, כי השימוש בו קשור לסכסוך שבעטיו ניתן ולפיכך יש סמכות לבית הדין להגביל באופן זמני את השימוש בהיתר, ובכך דחה את טענת מספנות ישראל, לגבי חוסר הסמכות במתן הצו, בקובעו כי מספנות ישראל היתה מודעת לעובדה כי ההיתר ניתן לה בקשר לסכסוך העבודה בנמלים ובגללו.
בנוסף, ציינו השופטים כי העובדה שצו המניעה שניתן כנגד רשות הנמלים משליך על צד ג' שאינו צד ישיר ליחסי העבודה עם עובדי הנמלים - מספנות ישראל, אין כדי לפגוע בסמכותו של בית הדין ליתן סעד כנגד מעסיקם של עובדי הנמל – רשות הנמלים. הצו שניתן במקרה דנן הוא נגד רשות הנמלים ולא נגד מספנות ישראל, היינו – צו המורה לבעל תפקיד ברשות שלא לאשר הכנסת אונייה למספנות.
השופטים קבעו, כי על-אף שאין לעובדים סמכות למנוע את השינויים המבניים, הרי שיש לפתוח את הנמלים לתחרות לאחר הידברות בין הצדדים, ורצוי לאחר חתימת הסכם קיבוצי בין הצדדים המגן על זכויות העובדים. הפעלת רציף מספנות ישראל בעת הזו, תפורש על-ידי ההסתדרות כפרובוקציה וכחוסר תום-לב ותמנע את המשך קידום המשא-ומתן אשר מתנהל בין הצדדים.
דעת מיעוט: בית הדין היה מחוסר סמכות להוציא הצו
נגד מספנות ישראל; אינו רשאי להפקיע היתר שניתן כדין
השופט יגאל פליטמן, שהיה בדעת מיעוט, ציין כי "ישראל למעשה כמוה כאי בלב ים, באשר כל סחר החוץ שלה אינו יבשתי אלא עובר דרך נמלי הים, למעט סחר חוץ בטל בשישים העובר דרך נמלי האוויר". לדעתו, "לא הובאה ולו ראשית ראיה בפנינו כי נפל פגם במתן ההיתר - נקודת המוצא לבחינת הצו המתייחס למספנות ישראל, חייבת להיות, כי ההיתר הכללי לתפעול נמל שניתן על ידי רשות הנמלים - כדין ניתן".
"ממילא מתבקשת המסקנה, כי מימושו התפעולי של אותו היתר, צריך להיעשות אך ורק על פי שיקולים ענייניים של רשות הנמלים ביחסה כלפי מספנות ישראל, מהיותה הגוף האחראי כרגולטור, על מתן היתרי מעבר באותו הנמל. לא יהא זה למותר לציין לעניין זה, כי מתן ההיתר למספנות ישראל להפעלת נמל ויישומו התפעולי של אותו היתר על-ידי מנהל נמל חיפה, אינם כרוכים בהעסקתו ולו של עובד אחד מעובדי רשות הנמלים".
"משכך הם הדברים", הוסיף השופט פליטמן, "שביתה של עובדי נמל חיפה, כנגד רשות הנמלים כמעבידתם, בשל שינויים מבניים המתוכננים ברשות - אין לה ולא כלום עם ההיתר להפעלת נמל מספנות ישראל. ואפילו רשאים היו אותם עובדי הרשות לשבות בשל הפעלת אותו הנמל – למנוע את מתן אותו ההיתר ומימושו, אין הם רשאים".
מאחר ומספנות ישראל הינה צד ג' לסכסוך, אם זה אכן קיים, בין ההסתדרות ובין רשות הנמלים, הרי שאין בית הדין מוסמך להוציא צו נגדה, וודאי שאין הוא מוסמך להפקיע תוקפו של היתר שניתר כדין למספנות כדי לפעול.
"צו המורה לרשות הנמלים להפקיע את ההיתר שניתן למספנות ישראל על ידי רשות הנמלים, ללא סמכות, ללא עילה בדין, מבלי שנתבקש סעד שכזה, ועוד מבלי לערוב לנזקיה של מספנות ישראל, הפוסעת פסיעות ראשונות בהפעלת נמל ומנסה לרכוש לה מוניטין בתחום זה - לבטח שאי אפשר ליתן. לא ייתכן שרשות הנמלים, המתחרה במספנות ישראל, תקנה את ה'שקט התעשייתי' במפעלה, באמצעות פגיעה ישירה של בית דין זה במתחרתה - מספנות ישראל, על-ידי צו המפקיע היתר כדין, שניתן על-ידי רשות הנמלים".
הרקע לסכסוך
הסכסוך בנמלים החל במהלך חודש ספטמבר 2003, לאחר שנודע להסתדרות דרך כלי התקשורת, כי בכוונת הממשלה לערוך באופן חד-צדדי שינויים מבניים בנמלים. זאת, לטענתה, בניגוד להסכמות קודמות בין הממשלה, רשות הנמלים ובינה, משנת 2001. במסגרת אותן הסכמות, דובר על מעבר הנמלים למבנה תחרותי - באמצעות הקמת 3 חברות-בנות של רשות הנמלים והפעלתן לאחר שייחתם הסכם קיבוצי עם ההסתדרות, שיסדיר את זכויות העובדים ונציגותם במעבר. ביום 15.9.2003 אישרה הממשלה החלטה בעניין שינוי מבני בנמלי הים.
לטענת ההסתדרות, בעקבות הצעדים החד-צדדיים וסירוב הממשלה ורשות הנמלים להקפיא צעדים אלה ולקיים את ההסכמות משנת 2001, פרצה ביום 30.9.2003 שביתה בנמלים. למחרת, הוציאה רשות הנמלים היתר למתן שירותי פריקה, טעינה והחסנה למספנות ישראל, וזאת במסגרת ניסיון לשבור את שביתת עובדי הנמלים.
בעקבות בקשה של רשות הנמלים לבית הדין הארצי, להוציא צו מניעה כנגד שביתת עובדי הנמלים, הוציא בית הדין הארצי ביום 10.10.03 צו מניעה הדדי, בו נקבע כי במהלך ארבעה שבועות יקפיאו הצדדים את כל הפעולות בהן נקטו, ובמיוחד ההסתדרות תקפיא את הליכי השביתה וממשלת ישראל תקפיא את כל ההליכים בנוגע להצעת חוק רשות הספנות והנמלים, התשס"ד-2003, אשר עברה בקריאה ראשונה ביום הדיון עצמו, או הליכי חקיקה אחרים הקשורים לשינוי המבני בנמלים.
על-אף החלטת בית הדין הארצי, כי יש להקפיא את כל הפעולות החד צדדיות, התירה רשות הנמלים ביום 13.11.2003 לאונייה היוונית Shelly להיכנס למספנות ישראל לשם פריקת גבס. בתגובה, השביתו העובדים על אתר את נמלי הים.
מספנות ישראל עתרה לבג"צ ומשכה העתירה
חברת מספנות ישראל, המפעילה את הרציף הפרטי בנמל חיפה, עתרה לבג"צ נגד ההחלטה (מאחר ואין ערכאת ערעור על החלטות בית הדין ארצי לעבודה; נ.ש.], ואולם לאחר כמה דיונים משכה החברה את העתירה, בהמלצת השופטים, שרמזו לה כי הם נוטים שלא להתערב בשלב ביניים של הליך משפטי [ראו קישור].
משכך, הגישה מספנות ישראל בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית הדין, ובדיון ביום 1.12.2003, נתנו הצדדים הצהרות הדדיות, כי לא יוכנסו אוניות למספנות ישראל וכי ההסתדרות לא תנקוט בשביתה, זאת עד למתן החלטת בית הדין בתיק, אשר ניתנה היום.
מטעם ההסתדרות, טיפלו בתיק עו"ד דורית טנא-פרצ'יק, ראש הלשכה המשפטית, ועורכות הדין חנה שניצר, מיה פרי-אלתרמן ואיריס ורדי. מספנות ישראל יוצגה בידי עו"ד ד"ר דוד תדמור, עו"ד גבע חביב ועו"ד ענת פלץ, ואילו רשות הנמלים יוצגה על-ידי עו"ד נחום פיינברג ועו"ד יעקב מלישקביץ.
בש"א 511/03, 523/02 במסגרת ס"ק 12/03 רשות הנמלים ואח' נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח'
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה