"מפקדת מעוז בודפסט שרצה חולדות"

"קיבלתי את הפיקוד על מעוז בודפסט, ערב ראש השנה 1973. מפקדת המעוז הייתה מלאה חולדות. בתיק הפעולה של המעוז היה כתוב שהמעוז מוקף גדרות ומוקשים. בפועל, לא היו גדרות ולא היו מוקשים. העמדות והתעלות היו הרוסות והסתירו לכל היותר את הירכיים. המעוז היה מוזנח באופן קיצוני. התקשרתי בטלפון לבסיס חטיבה מרחבית 275, ששכן בבסיס בלוזה, והודעתי למפקד החטיבה, אלוף משנה פנחס נוי (אלוש, עדותו הוצגה בסדרה זאת) שאינני מוכן לחתום על קבלת המעוז. אלוש פקד עלי לחתום וסירבתי. אמרתי שהמעוז אינו מוכן למלחמה!".

דברים חמורים אלה על תפקודו הירוד של צה"ל לקראת מלחמת יום הכיפורים, אמר סרן בדימוס, מוטי אשכנזי, שעורר והנהיג את תנועת המחאה אחרי מלחמת יום הכיפורים, בחלקה הראשון של סדנת אלפרדו להפקת לקחים.

לדברי אשכנזי, בפתיחת-בוקר של הציר, ימים אחדים לפני פרוץ המלחמה, גילה עקבות הליכת חיילים שהגיעו מן הים. הוא הזעיק למקום קצין וגשש מסיירת "שקד". הגשש הבדואי קבע, לדברי אשכנזי, שמדובר בנעליים של צה"ל. למחרת, שוב גילה אשכנזי עקבות. הפעם הגשש אף לא ירד מן הג'יפ, ושוב קבע שמדובר בנעליים צה"ליות. "באותו מקום עצמו התמקם במלחמה גדוד קומנדו מצרי, שארב לכל כוחות צה"ל שניסו להגיע לבודפסט". התברר כי רוב הרוגי קרב מעוז בודפסט, לרבות אנשי סיירת שקד שחשו לעזרה, נהרגו על-ידי אנשי קומנדו מצריים אלה.

המנחה, ד"ר אורי מילשטיין, קבע שאי-חקירת נתונים אלה במשך 41 שנים מאפיינת את תופעת הסתרת הליקויים בצה"ל, וממילא אי-הפקת לקחים. לדבריו, מפיקים בצה"ל לקחים רק מאסונות הידועים לכל, כמו הכישלון של חיל-האוויר במלחמת יום הכיפורים. לעומת זאת, פגמים וכשלונות שאינם ידועים לכל, ואפילו כאלה שלא גרמו נזק רב, אינם נבדקים, והם עלולים לגרום לאסונות במלחמות הבאות, אם לא יתוקנו, כפי שאכן אירע.