בית המשפט העליון דחה היום (ד', 10.12.03) ערעור של עורך דין, שהורשע על-ידי בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין בעבירה על כלל 37 לכללי האתיקה של הלשכה, ונידון ל-3 חודשי השעיה על-תנאי.
לפני כשמונה שנים, ייצג עו"ד יוסף ליכטנשטיין את לקוחו, אריה ציפל, בבקשה לצו הגנה שהגישה נגדו אשתו של הלקוח, זהבה ציפל, בבית המשפט המחוזי בתל אביב.
בסמוך למועד הדיון בבקשה, באוגוסט 1995, פנה ליכטנשטיין אל שכנתם של בני הזוג, עופרה דסה, שאמורה היתה להעיד בהליך - וביקש ממנה להימנע מלהעיד. דסה דחתה את הפניה, והעידה מטעם האישה.
כאמור, בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין הרשיע את ליכטנשטיין בעבירה על כלל 37, הקובע כי "לא יבוא עורך דין בדברים עם אדם העומד, לפי ידיעתו, להעיד מטעם הצד שכנגד, בענין הקשור לעדותו, אלא בהסכמת הצד שכנגד, ואם הוא מיוצג - בהסכמת בא כוחו".
טענתו של ליכטנשטיין, לפיה לא ידע שדסה עומדת להעיד בהליך, ולא היה עליו לדעת על-כך, נדחתה בבית הדין המחוזי, בערעור שהגיש לבית הדין המשמעתי הארצי של הלשכה, וכעת גם בבית המשפט העליון.
השופט אדמונד לוי, שכתב את פסק הדין, ציין כי מדברים שאמרה דסה לפני הדיון, עולה כי האירועים בין בני הזוג, להן היתה עדה, "רחוקים מלדבר בשבח התנהגותו של אריה, וזאת בלשון המעטה". דברים אלה היו ידועים לליכטנשטיין, ולפיכך מותר היה להניח, כי עורך הדין "היה ער לפוטנציאל המגולם בהם כראייה המחזקת את גרסתה של זהבה, ומגבירה את סיכוייה לזכות בסעד של צו-הגנה".
"מפגשם של המערער ואריה עם דסה בבית המשפט, עורר ככל הנראה את חששם שאותו פוטנציאל עומד להתממש, ורק על-רקע זה ניתן להבין את ניסיונותיהם לשכנע את דסה למסור לידיהם מסמך אשר יאזן את דבריה של דסה, וייטול מהם את עוקצם. זהו בדיוק התרחיש אותו נועד כלל 37 לכללי האתיקה למנוע, ובו חטא המערער", סיכם לוי.
על"ע 1264/03 יוסף ליכטנשטיין, עו"ד נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה