מדוע באמת הוארכה כהונת היועץ המשפטי לכנסת

"קיימים פערים גדולים מאוד המקשים על הדיאלוג בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת", טוען (יום ו', 2.1.15) היועץ המשפטי לכנסת, איל ינון, בכנס העמותה למשפט ציבורי. לדבריו, נבחרי הציבור נתונים ללחצים פוליטיים וציבוריים, ואינם נהנים מחופש פעולה והחלטה. לצד זאת, שתי הרשויות רואות את עצמן כפוסקות אחרונות ולכן לא בנויות לנהל דיאלוג.

לדברי ינון, מתחים אלו מאפיינים את יחסי שתי הרשויות בכל מדינה דמוקרטית בה יש הפרדת רשויות. אך בישראל קיים מתח נוסף בין תפיסות יסוד שונות שיש לאזן ביניהן על בסיס יום-יומי, וזאת משום שאין קונצנזוס בשאלת האיזון בין מרכיביה של ישראל. "בוויכוח הזה נתפס בית המשפט העליון על-ידי רבים בכנסת, לצעדי שלא בצדק, כמבטא קיצוני של ערכים ליברליים אוניברסליים, על חשבון ערכים יהודיים לאומיים".

על היועצים המשפטיים של הכנסת מוטל האתגר הלא-מבוטל לגשר בין פערים אלו, הוסיף ינון. הוא ציין, כי רבים מחברי הכנסת סבורים שתופעת המסתננים מאיימת על אופיה של המדינה בצורה כזו, עד שהיא מצדיקה נקיטת צעדים חריגים כדי להתמודד איתה - וזאת גם בקרב מי שלא מתחו ביקורת על פסילת חוקי המסתננים בידי בג"ץ. על-רקע זה, אמר, עלו הצעות כגון חוק יסוד הלאום ופסקת ההתגברות בחוק יסוד החקיקה.

פער נוסף, המשיך ינון, הוא משטרי: עצם הלגיטימציה להפעלת ביקורת משפטית על החקיקה. מבחינת בית המשפט היא מובנת מאליה, ואילו בעלי תפקידי מפתח בכנסת כופרים במוצהר במהפכה החוקתית ובלגיטימיות של הפעלת הביקורת. הוא סיפר, כי יו"ר ועדת החוקה, ח"כ דוד רותם, אמר (ספק בצחוק) שיש להאריך את כהונתו של ינון משום ש"לא הצלחתי לשכנע אותו לענות לעתירות בשורה אחת: לבג"ץ אין סמכות לפסול את חוקי הכנסת. צריך עוד חמש שנים כדי לשכנע אותו".

מצד אחד הזכיר ינון את יוזמות החקיקה בכנסת, המבקשות להפחית את סמכויות בג"ץ. מצד שני, המשיך ינון, נוצרה אווירה של פגיעה בסמכות הכנסת בשל ריבוי עתירות נגד חוקים, כאשר בג"ץ מרבה להוציא צווים על תנאי וממהר להעביר אותן לדיון בפני הרכבים מורחבים. יש שאלות הראויות לדיון ציבורי נוקב, אך בית המשפט אינו הזירה המתאימה לכך, טען. ינון ביקש לסיים בנימה אופטימית, באומרו שבפועל מתנהל דיאלוג בין הרשויות, כמו בעניין חוק המסתננים - גם אם יש קולות צורמים בתהליך.