העליון: סוף לעתירות נגד ארנונות ישנות

בית המשפט העליון סוגר את הדלת בפני האפשרות לערער על צווי ארנונה המשורשרים מאז שנות ה-80, ואשר אותם לא ניתן לשנות בשל חוקי הקפאה התקפים ב-30 השנים האחרונות. פסק הדין ניתן (יום א', 28.12.14) בידי השופט עוזי פוגלמן, בהרכב בן חמישה שופטים בראשותו של הנשיא אשר גרוניס.

תוכנית הייצוב של שנת 1985, שנועדה להדביר את ההיפר-אינפלציה, קבעה בין היתר הקפאה של תשלומי הציבור למדינה ובכלל זה - הארנונה לרשויות המקומיות. הקפאה זו עומדת בעינה, אם כי הרשויות יכולות לקבל היתרים מיוחדים משרי האוצר והפנים לשנות את סכומי הארנונה, דרכי חישובה ועוד. השאלה שהובאה לפתחו של בית המשפט העליון הייתה, האם ניתן לתקוף כיום פרטים שלא השתנו מאז הצווים של שנות ה-80.

בית המשפט המחוזי בתל אביב השיב בחיוב על שאלה זו, אך בית המשפט העליון קיבל את ערעורה של עיריית תל אביב וקבע, כי יש להחיל בתחום זה את השיהוי המינהלי - קרי: ניתן לערער על צו הארנונה רק במשך שבע שנים לאחר פרסומו. כיוון שכך, ברור שלא ניתן יהיה לערער כעת על טעויות או פרטים אחרים שנקבעו בשנות ה-80 וממשיכים להיות מועתקים כמות שהם לצווי הארנונה הנוכחיים.

גם לא בדרכים אחרות

פוגלמן אומר, כי תקיפה של צו ארנונה שנים רבות לאחר שהותקן לראשונה, פוגעת באינטרס הציבורי וזאת מכמה סיבות. היא מזמינה גל של תביעות השבה בגין השנים הקודמות; היא עלולה לגרום לגרעון משמעותי בקופת הרשות המקומית; היא תמנע מהרשויות להעלות את הארנונה בעתיד משום שבכך תישמט הקרקע מתחת לצו שעל בסיסו נגבית הארנונה; היא תביא להצפתו של ביהמ"ש העליון בשל הכרעות סותרות בבתי המשפט המחוזיים; והיא תקשה מאוד על בירור העובדות בשל חלוף הזמן. "הפגיעה באינטרס הציבורי היא אפוא קשה ומשוועת למענה", מסכם פוגלמן.

פוגלמן מוסיף: "בחינת מאפייניהן של עתירות המכוונות לפגמים משורשרים כבענייננו מוליכה למסקנה כי מבין פגמי חוסר הסמכות, פגם מעין זה שנפל לפני שנים רבות מצוי במדרג חומרה יחסית נמוך, ואינטרס הציבור להידרש לו הולך ופוחת ככל שחולפות השנים". עוד הוא דוחה את האפשרות שבתי המשפט יידרשו לפגמים בצווי הארנונה בכלים אחרים, כגון בטלות יחסית או תביעת השבה, משום שגם אלו יצריכו התדיינות יקרה וממושכת בשאלות בהן אין אינטרס ציבורי רב.

קריאה למחוקק להתערב

השופט אליקים רובינשטיין, אשר הסכים עם פוגלמן, העיר שיש לנהוג זהירות יתרה בשימוש בעקרונות השיהוי במקרי חוסר סמכות ושאלת שלטון החוק. הוא קרא למחוקק "להסדיר את ענייני הארנונה בכלל באופן הגיוני, ולמצער לאפשר את הדיונים הפרטניים במסגרת הקניית סמכויות מינהליות לבית משפט השלום". השופט סלים ג'ובראן הצטרף לאותה קריאה: "מורת הרוח מהמצב הקיים טרם הובילה בפועל לשינוי חקיקתי משמעותי, אלא רק להבטחות חוזרות ונשנות לכך, ונותרנו עם תסכולנו בידינו".

ג'ובראן הוסיף: "לנוכח שיעורי האינפלציה הנמוכים כיום, 'חקיקת ההקפאה' של צווי הארנונה הפכה למעשה חקיקה אנכרוניסטי, אשר ראוי היה לבטלו ולהסדיר את הנושא בחקיקה חדשה ראשית ומשנית. בכך, יהיה ניתן להביא לאחידות בקביעת השטחים החייבים (להבדיל מגובה שיעור הארנונה שצריך להישאר בידי כל רשות מקומית), תוך ריסון ופיקוח על הרשויות המקומיות בתחום תעריפי הארנונה הכוללים שבידי הרשות לגבות (בכפוף לתוספת שטחים חדשים) ובדרך גביית הארנונה".

הנשיא אשר גרוניס והשופט צבי זילברטל הסכימו גם הם עם פוגלמן. את עיריית ת"א ייצגו עוה"ד דנה רייס וליה גרנות, ואת החברות שעתרו נגד הארנונה - עוה"ד גליה גרימברג, עופר ורד ושוש שמואלי.