האב שאנס את בתו ייכלא ב-31 בדצמבר

שופטת בית המשפט העליון מרים נאור דחתה את הבקשה לדיון נוסף בבית המשפט העליון על פסק הדין שבו נדחה ערעורו של בני שמואל, שהורשע בעבירות מין בבתו ולעיכוב עונש המאסר שנגזר עליו. על-פי החלטתה יתחיל האב את עונש המאסר שנגזר עליו ב-31 בדצמבר 2014.

מדובר בפרשת הרשעת האב בפגיעה מינית בבתו בעת שזו הייתה כבת 10 עד 11 שנים. המתלוננת הדחיקה את האירועים במשך שנים רבות, ונזכרה בהם בעקבות חלום בשנת 1999, בו חלמה כי היא מקיימת יחסי מין עם אביה.

האב המורשע טען בפני בית המשפט העליון כי בפסק הדין הראשון, של השופטת (בדימ.) עדנה ארבל שלו הסכימו השופטים סלים ג'ובראן וחנן מלצר הוכרה לראשונה תיאורית הזיכרון המודחק כתיאוריה תקפה במשפט הישראלי, חרף היותה שנויה במחלוקת מדעית וחרף אי-עמידתה במבחנים המקובלים לראיות מדעיות.

לטענתו, במדינות אחרות התחבטו בתי המשפט בשאלת היחס שבין מחלוקת המומחים על-אודות תזה מדעית זו לבין קבילותה ומשקלה בהליך המשפטי, וכן כי במשפט המקובל "לא זוכה תיאוריית ההדחקה לאמון בלתי מסויג, באופן בו התקבלה תיאוריה זו בפסק הדין נשוא העתירה".

השופטת נאור ציינה בהחלטתה כי דין הבקשה להידחות. זאת, משום שעל-פי סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט, הרשות לדיון נוסף תינתן רק במקרים בהם פסק בית המשפט העליון הלכה חדשה, הסותרת הלכה קודמת של בית המשפט העליון או הלכה שמפאת קשיותה או חידושה ראויה היא כי תידון בדיון נוסף.

לדבריה, הן בית המשפט המחוזי, הן בית המשפט העליון מצאו כי אין מקום להידרש במקרה זה לשאלת קבילותה של תיאורית הזיכרון המודחק. "בסופו של דבר, פסק דינו של בית המשפט העליון התמקד בהערכת משקלה של עדות המתלוננת. אולם קביעותיו בעניין משקלה של העדות אינן מצדיקות קיומו של דיון נוסף", ציינה.

'אין מקום לגילויי דעת'

השופטת נאור תקפה את האופן שבו הגישה הסניגוריה לבית המשפט 'גילויי דעת' של אנשי מקצוע שונים, שעניינם תקפותה או אי-תקפותה של תיאורית הזיכרון המודחק. "מסופקני - אף שהדבר אינו צריך לעניין - אם היה מקום להגיש אפילו בערכאה הדיונית "גילויי דעת", להבדיל מחוות דעת קונקרטיות המבוססות על תיאוריות כלליות מול בחינת נסיבות העניין", כתבה בהחלטה.

נאור דחתה את הטענה כי ההרשעה תוך הסתמכות על זכרון מודחק אינה הלכה שיפוטית אלא לכל היותר קביעה על סמך מומחים. "העדפתו של בית המשפט, בנסיבות המקרה הנוכחי, את חוות דעתם של המומחים המצדדים בתיאורית הזיכרון המודחק, אינה עניין שבהלכה, וקל וחומר שאינה הלכה קשה", הדגישה.

עוד הוסיפה כי גם טענתו של המבקש שלפיה במשפט המקובל "לא זוכה תיאוריית ההדחקה לאמון בלתי מסויג, באופן בו התקבלה תיאוריה זו בפסק הדין נשוא העתירה" אינה מצדיקה אף היא קיומו של דיון נוסף. "המבקש קורא לתוך פסק הדין את מה שאין בו, שכן בפסק הדין כלל לא נקבע כי יש לתת אמון "בלתי מסויג" בתיאורית הזיכרון המודחק או בעדות קורבן עבירה הנסמכת על זיכרון מודחק".

עוד העירה כי מקריאת טענותיו של המבקש, עולה כי הוא מלין בעיקר על המשקל שניתן לראיות החיצוניות ולפרשנותן על-ידי הערכאות הקודמות. "טענות אלה הינן ערעוריות באופיין, ואינן מצדיקות קיומו של דיון נוסף", קבעה.

רוטלוי: הכותרות - מקוממות

צילום: [צילום: איציק וולף]

עניינו של פסק הדין הנוגע לתיאוריית הזיכרון המודחק עלה במהלך יום עיון המתקיים לכבודה של שופטת בית המשפט העליון בדימוס עדנה ארבל. בכינוס שאורגן על-ידי הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן השתתפה גם השופטת (בדימ.) סביונה רוטלוי שדנה בתיק והרשיעה את בני שמואל בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

לדבריה, הכותרת לפיה הורשע אב על סמך חלום מקוממת. "כל מי שמעניין בפסק הדין של ארבל, היה מבין שאין בסיס לטענות. החלום היה רק טריגר להזכרות תופעה מוכרת בטראומות שונות. תוכן החלום נתמך בראיות. ורד (הבת שנאנסה, א.ו.) שנהגה לכתוב ביומנה נתנה ביטוי למחשבות ותחושות שהיו לה כלפי אביה ותיארה תחושות מפורשות של אונס", ציינה והוסיפה כי הכתיבה שוללת השתלת זיכרון בגיל מאוחר יותר.

לדבריה, הכותרת שלפיה הורשע אב על סמך חלום היא מקוממת. "השופט לא קוסם ולא משפיע על המציאות. יש עדויות וכללי פרוצדורה. כללי הראיות מושפעים מחידושי המדע. גם מהידע שנרכש בקליניקה של מטפלים. השיטה המשפטית נסמכת על עדויות כלומר זיכרונם של אנשים. אין זיכרון טהור ונקי לא רק אצל נפגעות גילוי עריות.

צילום: השופטת נאור. לא חודשה הלכה [צילום: איציק וולף]