משרד המשפטים גובה אגרת בדיקת תביעת חוב שלא כדין

( 15-12-14) ד"ר יואל ליבנה פסיכולוג רפואי הגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעה ובקשה לאישורה כייצוגית כנגד משרד המשפטים-כונס הנכסים הרשמי, בטענה לגביית אגרות ללא כל סמכות חוקית מעובדים המעוניינים לממש את זכויותיהם הביטוחיות במסגרת חוק הביטוח הלאומי באמצעות כונס הנכסים הרשמי.

בתביעה נאמר כי עניינה הוא באגרה הנגבית על ידי הכונס הרשמי כ"אגרת בדיקת תביעת חוב של עובד" העומדת נכון להיום על סך של 320 שקלים. התובע מציין כי הועסק בין השנים 1991-2005 על ידי עמותת מעון קדימה לילדים שנקלעה למצב של חדלות פירעון מבלי יכולת לפרוע את חובותיה לעובדיה ובכלל זה תשלום פיצויי פיטורין, וכי בינואר 2013 ניתן צו לפירוק העמותה.

בתביעה נאמר כי בהתאם לחוק הביטוח הלאומי, המעסיק מחויב להפריש משכרו של העובד פרמיה ביטוחית להבטחת תשלומי שכר עבודה וזכויות סוציאליות למקרה שהמעסיק נקלע למצב של חדלות פירעון. כמו כן התנאי למימוש הזכאות לקבלת הגמלה על פ חוק המוסד לביטוח לאומי הוא קבלת צו פירוק למעסיק, אם הוא תאגיד, ואישור תביעת החוב של העובד על ידי מי שמונה על ידי בית המשפט להיות מפרק או נאמן החברה שבפירוק.

לדברי התובע על פי הפרקטיקה הנוהגת כיום אצל הכונס הרשמי, עובד המבקש להגיש תביעת חוב למפרק או לנאמן התאגיד נדרש לשלם את האגרה כתנאי לבדיקת החוב שהגיש.

התובע מציין כי קיימות גרסאות שונות למדיניות הכונס הרשמי בגביית האגרה, וכי בין היתר נטען כי האגרה נגבית רק במקום שאין כסף בקופת הפירוק.

ואולם לטענת התובע השתת האגרה על העובד על ידי הכונס הרשמי, בין אם יש ובין אם אין כסף בקופת הפירוק, מתבצעת לכאורה ללא כל סמכות חוקית בדין, לא בחוק המוסד לביטוח לאומי, לא בפקודת החברות, לא בתקנות החברות, ולא בתקנות או בכל חוק אחר.
לדברי התובע באמצעות עוה"ד נאור יאיר ממן ויהודה שוורץ המסקנה האחת והיחידה המתבקשת מעקרונות היסוד בדיני הפירוק וכן ממהותו, סמכויותיו ותפקידו של הכונס הרשמי, הינה שבמקרה שאין כסף בקופת הפירוק על הכונס הרשמי לבדוק באמצעות עובדיו את תביעת החוב של העובד, ללא חיובו באגרה כלשהי.

מסקנה זו מתבקשת גם מההיגיון הפנימי המונח בהוראות חוק המוסד לביטוח לאומי וביחס שנקבע בהם לדיני הפירוק. חוק המוסד לביטוח לאומי ביקש לבצע ניתוק מוחלט בין זכאות העובד לגמלה לבין הליכי הפירוק. האינטרס היחיד לקבלת צו פירוק וניהול הליכי פירוק הינו אינטרס של המוסד לביטוח לאומי שכן הגמלה המשולמת על ידו לעובד הופכת את המוסד לביטוח לאומי לנושה של התאגיד שבפירוק בגובה הסכום ששולם.

בנסיבות אלה אם יש הגיון להטיל את חובת התשלום על גורם כלשהו, הרי שיש להטיל את מלאכת בדיקת החוב או התשלום בעבורה, על המוסד לביטוח לאומי ולא על העובד. לדברי התובע הטלת האגרה על העובד מהווה גם אפליה בהשוואה ליתר הנושים שאינם נושאים בעלות בדיקת החוב.

התובע מדגיש כי לתביעתו חשיבות חברתית וציבורית מהמעלה הראשונה. ראשית התביעה משמשת פה לציבור חלש ממילא קל וחומר כשהוא מצוי בנקודת זמן של מצוקה וחוסר אונים, שעה שמטה לחמו נשבר. שנית המשמעות הישירה של גביית האגרה מהעובד הינה למעשה "הפרטה" או "מיקור חוץ" של תפקיד שלטוני, ו"גלגול" העלות לביצועו על האזרח הנזקק לשרות, וכל זאת בהעדר הסמכה מפורשת לכך בחוק.

בית המשפט מתבקש להורות למדינה להשיב לחברי הקבוצה המיוצגת את כל סכומי האגרה שגבתה מהם בצרוף הפרשי הצמדה וריבית.