תביעה נגד חברה בטענה להפרת חוק זכות העבודה בישיבה

( 10-12-14) תביעה ובקשה לאישורה כייצוגית הוגשה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב כנגד חברת דופלר פרו מתל אביב העוסקת בקידום מכירות ברשתות שיווק, ובמסגרת זו מעסיקה עובדים במשרות חלקיות וזמניות. זאת בטענה להפרת חוק הזכות לעבודה בישיבה ואי תשלום מלוא שכר העובדים.

התובעת יהודית שמוחה עבדה בשירות החברה במשך כחודש וחצי כדיילת מכירות של מוצרי מזון שונים במרכולים של רשתות שיווק גדולות. לטענתה במהלך העבודה נמנעה החברה מלספק לעובדיה באתרי המכירות מתקן ישיבה מסוג כלשהו, ולדבריה בכל האתרים בהם עבדה מטעמה של החברה, לא ניתנה לה כל אפשרות לשבת.

יתירה מכך נטען בתביעה כי במסגרת תדריכי העובדים הובהר להם במפורש כי להוציא את זמן ההפסקה, הישיבה במהלך העבודה אסורה לחלוטין. הנימוק להוראה זו היה כי על העובדים להיות דרוכים למצב בו לקוח יחפוץ במוצר לאחר הטעימה, ואזי על העובד להזדרז בכדי לספק לו את בקשתו.

בתביעה נאמר כי הנתבעת הגדילה לעשות ואף הפעילה מפקחים מטעמה אשר ביצעו ביקורות פתע במרכולים ובמסגרתם נבדק כי העובדים אכן מבצעים את ההוראות ואינם יושבים בעת העבודה. לדברי התובעת בא כוחה פנה אל הנתבעת 3 פעמים שונות לשם קבלת תגובתה להתנהלותה זו ואולם החברה נמנעה לחלוטין ממתן כל תגובה.

לדברי התובעת עצם העובדה שחלק מעבודת העובדים צריכה להתבצע בעמידה, עדיין אינה צריכה להביא למצב בו לא מסופק להם כל מתקן ישיבה באופן שיטתי, והישיבה אף נאסרת עליהם קטגורית.
עוד נטען בתביעה כי אף שהחברה חייבה את עובדיה להתייצב למשמרות בנות ארבע ורבע שעות, היא שילמה להן שכר עבור משמרות בנות 4 שעות בלבד. זאת בנימוק כי רבעי השעה שנגרעו מסך השעות נועדו להתארגנות לקראת כל משמרת.

לדברי התובעת אותו פרק זמן אשר כאמור העובד מחויב להתייצב בו במקום העבודה במסגרת נהלי החברה מיועד לצורך ארגון והכנה לקראת המשמרת, ובמהלכו בין היתר העובד מקים את דוכן יחסי הציבור ומכין את הנדרש לשם ביצוע העבודה ובעיקר לעניינו אינו חופשי לעצמו.

בתביעה שהוגשה באמצעות עוה"ד עידו שטיינר ורביב רוזנברג נאמר כי כאשר מעביד דורש מעובדיו להתייצב בשעות מוגדרות במקום העבודה ולבצע עבודות שונות לשם תחילת הפעילות, מוטלת עליו החובה לשלם את שכר העבודה עבור זמן זה.