הקרב על הדירה- מתווך תובע דיבה מתחרה בעסקיו

( 8-12-14) מירון נהיר מתווך דירות באזור צפון תל אביב הגיש תביעת דיבה בסך 200,000 שקלים כנגד המתחרה שלו באותו האזור, יונתן סיוון הבעלים של צבר נכסים תיווך והשקעות בנדל"ן ואשר במשרדו עבד בעבר.

בתביעה שהגיש לבית משפט השלום בתל אביב טוען נהיר כי בעלי דירה באזור צפון תל אביב פנו אליו על מנת שיתווך בינם לבין רוכשים פוטנציאליים לדירה, וכי כחלק מפעולות השיווק בהן נקט, הוא הציב שלט "למכירה" בחזית הדירה כמקובל במקרים אלה.

לטענת התובע מיד עם פרסום השלט פנה הנתבע אל המוכרים במסר לפיו עליהם לבטל את התקשרותם עמו ולמכור את הדירה באמצעותו, שכן התובע לא יצליח לגייס עבורם לקוחות או לא יצליח להשיג מחיר מיטבי לדירה.

מסרים אלה שהועברו בטלפונים ובהודעות SMS ואף במכתב שהונח בתיבת הדואר של המוכרים , טוען הועברו תחילה בנימוס ולאחר מכן בתקיפות ובלשון בוטה, עד אשר מוכרי הדירה חשו מוטרדים ומאוימים. לטענת התובע המסר המובלע בפניותיו של הנתבע היה שאם ידבקו המוכרים בהתקשרותם עמו, הוא ידאג לכך שלא יצליחו למכור את הנכס.

לדברי התובע הנתבע המשיך בהטרדותיו המאיימות אף לאחר שהובהר לו כי אין מעוניינים בשירותיו ומבקשים ממנו לחדול מן הקשר עם המוכרים.

בתביעה נאמר כי המסרים הללו המשמיצים והמשחירים לא נפלו על אוזניים ערלות, וכי המוכרים מעידים כי גרמו להם לפקפק ביכולותיו המקצועיות ובתבונה שבהתקשרות עמו, נוכח איומיו של הנתבע. לטענת התובע אין ספק כי פרסום אשר הקורא הסביר מבין ממנו כי התובע איננו מתוך טוב ואיננו בעל כישורים לתת את השירות המוצע על ידו, הינו בבחינת הוצאת לשון הרע.

בתביעה שהוגשה באמצעות עו"ד טל צפריר טל מצוין כי בסופו של דבר נמכרה הדירה על ידי התובע, ואולם המוכרים העידו כי הפרסומים גרמו להם להטיל ספק בכשירותו של התובע למכור את דירתם. לדברי התובע יש להצר על כך שחוק עוולות מסחריות לא מגן על עוסק מפני התערבות בוטה של מתחרה בעסקיו, התערבות אשר במקרה הנדון לא ניתן אלא לכנות אותה בשם "גניבת לקוחות" וזאת בדרך של השחרת פניו של הסוחר המתחרה.

לתביעה מצורפת כנספח תגובת הנתבע למכתב התביעה של בא כוח התובע לתשלום פיצויים ולפיה פנייתו למוכרי הדירה נעשתה במסגרת תחרות מקובלת בין משרדי התיווך, וכי לא היה לו רצון או סיבה לפגוע בתובע באופן אישי, והכול נעשה במסגרת תחרות הוגנת בין משרדי תיווך.

לדברי התובע הנתבע סבור כי יש לו זכות ראשונים על הנכסים בשכונה וכי כל מתווך אחר הינו בחזקת פולש לטריטוריה שלו. עוד טוען התובע כי לנתבע כאבה העובדה ששלט שלו הוצב בסמיכות למשרדו והדבר היווה עבורו סדין אדום אשר הוא לא יכול היה להשלים עם קיומו. לדבריו נראה שתחושת האדנות והבעלות שחש הנתבע ביחס ל-90% מהקונים מעבירה אותו על דעתו ומטשטשת אצלו את הגבול בין המותר לאסור.