( 8-12-14) פרופסור אייל וינקלר מבקש מבית הדין הארצי לעבודה להתערב בהחלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, ולהורות על ביטול החלטת נציב שירות המדינה שניתנה לפני כחודשיים על השעייתו מעבודתו כמנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית במרכז הרפואי שיבא בתל השומר.
החלטת הנציב התקבלה בעקבות תביעה שהוגשה כנגד וינקלר בבית הדין למשמעת של עובדי המדינה. בתביעה נטען כלפיו כי ביצע 161 ניתוחים פרטיים במרפאת קלאס קליניק שבניהולו ואשר הינה מרכז פרטי לרפואת אסטטית המצוי בתוך מתחם בית החולים, בין השנים 2012-2013, מבלי שדיווח על יציאה מעיסוקיו הציבוריים, וכי 149 מהניתוחים בוצעו מבלי שהיה לו אישור לסידור עבודה גמיש כפי שזה מוגדר בהסכם הקיבוצי.
עוד הואשם וינקלר במסגרת התביעה בכך שעבד בעבודה פרטית מבלי שהיו לו אישור לעשות כן, בכך שמתמחים סייעו לו במהלך הניתוחים הפרטיים אך דיווחו על עבודתם כעל עבודה בבית החולים, בכך שלא השלים את שעות התקן שלו וכן בכך שייעץ ייעוץ לחולים פרטיים במהלך שעות עבודתו בית החולים.
בפנייתו לבית הדין האזורי בבקשה לצו מניעה כנגד ההחלטה טען וינקלר כי החלטת ההשעיה אינה מידתית, בלתי סבירה, חסרת צידוק, ונפלו בה פגמים המצדיקים את ביטולה. בנוסף ההחלטה אינה מנומקת כראוי, והיא נוסחה בכוונת מכוון באופן מגמתי שאינו תואם את האישומים כנגדו.
לדברי וינקלר לא ניתן די משקל לעמדת הגורמים המקצועיים באשר לנזק העלול להיגרם לחולים ולבית החולים. בהחלטת השופטת אורנית אגסי בית הדין נקבע כי הנציב לא נתן בהחלטתו די משקל לאחריות מנהליו של וינקלר, לעובדה שהופסקה פעילות המרפאה הפרטית, לכך שוינקלר חדל מפעולותיו נשוא האישומים נגדו כבר בסוף שנת 2013, לעברו הנקי מרבב של וינקלר העובד במגזר הציבורי כבר 25 שנה, לפגיעה החמורה במוניטין שלו ולהשפעת ההשעיה עליו, ומעל הכול לא אוזנו כראוי האינטרסים השונים של הציבור.
לדברי בית הדין לאור מכלול הליקויים שנפלו בהחלטת הנציב, דרך המלך הינה לבטל את החלטת ההשעיה, ואולם הדבר אינו עולה בקנה אחד עם פסיקתו העקבית של בית הדין הארצי על פיה אין בית הדין מתערב בהחלטת הנציב להשעות עובד מתפקידו.
אשר על כן החליטה השופטת שלא להתערב בהחלטת ההשעיה, ואולם לדחות את מועד כניסתה לתוקף ליום 31.3.15, במקום המועד המקורי של ה-30 בנובמבר שנה זו.
עתה מבקש וינקלר מבית הדין הארצי רשות ערעור על ההחלטה בנימוק כי השופטת אגסי טעתה לחשוב נוכח הלכת "אי ההתערבות" כי היא אינה יכולה לבטל את החלטת הנציב, וזאת אף שקבעה כי נוכח הפגמים הרבים והמהותיים, דרך המלך הינה ביטול ההחלטה.
לדברי וינקלר באמצעות עוה"ד אלי זוהר, אריאל מנור וטל מאירסון השופטת נתפסה לטעות משפטית, ומשמעות קביעתה הינה כי הנציב והחלטותיו אינם כפופים לביקורת שיפוטית ולדין המדינה. בבקשתו מדגיש וינקלר כי מחובת בית הדין היא להעביר תחת שבט ביקורתו את החלטת הנציב, ואם לא יעשה כן יחטא לתפקידו, וכי זהו בדיוק המקרה החריג בו ראוי להפעיל את הביקורת השיפוטית ולבטל את החלטת הנציב.
וינקלר מאשים את הנציב בכך שרמס את זכויותיו כמי שמשרת נאמנה את הציבור משך 25 שנה מציל חיים ומחייה נפשות, בהליך השעיה פגום מתחילתו ועד סופו.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה