אל העללות

רותם מנור מציגה בחלל שישי ראשון דימויים שראשיתם התבוננות עמוקה ואחריתם שיבוש ואי תקינות. הקלקול יכול להיות Ready Made של מציאות מרוחה אשר נוצרה על-ידי מצלמה שלא תיפקדה לפרק זמן קצר,ציור נוף שביטל את קו האופק והפך לאנכי, או קיר צבוע שהוא גם ציור ובו בזמן פיסת שמיים.

מנור חשה אי-נחת משטיחותו המוגבלת של מדיום הציור, ולכן פולש הציור שלה אל תוך החלל, מהדהד את עצמו דרך מדיומים נוספים ומשאיר סימנים של היפוך בין תודעות ומצבי צבירה. השיבוש וההיפוך ממסכים את המציאות, מערערים עליה, ובמקביל מייצרים קודים חדשים להתבוננות בה. נופים שצולמו בעמוקה, במגידו ובוואדי קלט, מתורגמים לחומר, לטקסטורה ולהינף צבע, מרוחקים מהמקום הממשי בו צולמו אך טעונים בו. עבודותיה כמו דוגמות את החומר ממנו עשוי העולם ומגדירות אותו כמרחב להימלט אליו. אוצרות הטבע - מחצבים, אבנים, קווי אופק, מים ושמיים, מוכנסים אל תוך החלל ויוצרים תפנימים תנועתיים ומוקטנים של עצמם, מאורגנים בסדר קיומי מחודש.

"להתראות מילים", הוא מעין משפט פרידה משפה ומסמלי תרבות, והליכה אל ייצוגים של טבע . הקווים המשורטטים כתרשים ססמוגרפי על גבי אחד הקירות בחלל, מבקשים כמו באימון כתיבה

תמה, ליצור קו אופק "נכון" ומאוזן בתוך פני השטח המפרידים בין אדמה לשמיים ובין חומר לרוח הדברים.

בראשית היה קו אופק

היו למעשה אינסוף קווים של אופק

ולא היה אדם כלל.

דבר אינו יחסי

מה שקיים ישנו

ואין לו שם כלל.

להתראות מילים!

בראשית היה העולם

ורק לאחר מכן נבראתן.

מעכשיו אני מדברת

רק

עם קווי אופק

רותם מנור, נולדה ב-1984 בחיפה, חיה ויוצרת בתל אביב.

אמנית רב תחומית, עוסקת במיצב, צילום וציור.

בוגרת המחלקה לאמנות בבצלאל 2011.

לומדת בתוכנית התואר השני באמנות, MFA, באוניברסיטת חיפה.

לצד העשייה האמנותית, עוסקת ברסטורציה של ציורי קיר מראשית המאה ה-20 .