פוסט טראומה תלוי בזמן בחשיפה

שעת החשיפה לאירוע טראומטי נמצאה כמשפיעה על התגובות ההתנהגותיות ועל שכיחות התפתחות תסמונת דמוית פוסט טראומה. כך עולה ממחקר שנערך באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

המחקר נערך על-ידי שלומי כהן, דוקטורנט מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בהדרכתה של פרופ' חגית כהן, ראש יחידת המחקר לחקר סטרס וחרדה בפקולטה למדעי הבריאות.

במסגרת המחקר, בוצעו ניסויים בחולדות. מנתוני המחקר עולה, כי חולדות שנחשפו לאירוע טראומטי בשעות הבוקר המוקדמות, הגיבו באופן הסתגלותי והראו פחות תסמינים חרדתיים דמויי פוסט-טראומה, בהשוואה לחולדות שנחשפו לאירוע טראומטי בשעות הערב, בשלבי השינה הראשוניים.

באוניברסיטת בן-גוריון מסבירים, כי התגובה הפיזיולוגית לאירועי דחק מאופיינת בהפרשת הורמונים חשובים כדוגמת קורטיקוסטרואידים (קורטיזול באדם וקורטיקוסטרון במכרסמים), המאפשרים לאורגניזם להתכונן, להגיב ולהתמודד עם גורמי הדחק. הפרשה תקינה של קורטיקוסטרון בעקבות חשיפה לאירוע טראומטי, הפרופורציונלית לעוצמת הדחק, מאפשרת תגובה תקינה והמהווה את אחד המנגנונים החשובים להישרדותו של הפרט.

הפרשה משובשת של הורמון זה בעקבות חשיפה לטראומה, נמצאה כמעכבת החלמה ואף מעלה את הסיכון להתפתחות הפרעות חרדה, דיכאון ופוסט-טראומה. ידוע כי הפרשת קורטיקוסטרון משתנה במחזוריות יומית, כאשר בשעות בוקר עם ההתעוררות, רמת הקורטיקוסטרון עולה ובשעות הערב, לקראת השינה ובתחילתה, רמתו יורדת.

במאמר שפורסם לאחרונה בכתב העת Neuropsychopharmacology, הראו החוקרים כי הזמן ביממה בו נחשפו החולדות לטראומה, השפיע על התגובות ההתנהגותיות שנמדדו שבעה ימים לאחר החשיפה. נמצא, כי חולדות שנחשפו לטראומה בשעות הערב, בתחילת שלב המנוחה, הדגימו שכיחות גבוהה יותר של תגובות התנהגות חרדתית דמויית התסמונת הפוסט-טראומטית ואילו חולדות שנחשפו בשעות בוקר, בתחילת שלב הפעילות, הראו תגובות של חוסן ועמידות.

עם זאת, נמצא כי למרות שרמת ההורמון הבסיסית גבוהה יותר בשעות בוקר, במדידת רמות ההורמון בתגובה לטראומה לא נמצא הבדל בעוצמת התגובה (שיא ההפרשה). לעומת זאת, נמצא שקצב הדעיכה של ההורמון איטי יותר בשעות הבוקר המוקדמות בהשוואה לשעות הערב. כלומר, בתגובה לחשיפה לטראומה בשעות הבוקר, רמת הקורטיקוסטרון תשאר גבוהה ליותר זמן, בהשוואה לחשיפה בשעות הערב.

עוד נמצא, כי רמת הביטוי של חלבון נוירופפטיד Y, משתנה באזור ההיפותלמוס במחזוריות יומית בדומה לקורטיקוסטרון. השתנות יומית זו, קשורה ומשפיעה על רמות הקורטיקוסטרון ויחד משפיעות על מכלול התגובות ארוכות הטווח לטראומה. רמות ביטוי גבוהות של הפפטיד קשורות לתגובות עמידות וחוסן (בבוקר) ורמות נמוכות שלו קשורות למועדות להפרעות חרדה, דיכאון ופוסט-טראומה.

שיבוש המחזור היומי של חלבון זה על-ידי הזרקת חסם ספציפי להיפותלמוס בשעות הבוקר, ביטל את ההשפעה ההסתגלותית לטראומה והעלה את הפגיעות. לעומת זאת, הזרקת החלבון עצמו להיפותלמוס בשעות הערב, גרמה לתגובות הסתגלותיות ולהגברת תגובות החוסן.

תוצאות אלו מדגימות, כי המחזוריות היומית ברמות הביטוי הן של קורטיקוסטרון והן של נוירופפטיד Y, כמו גם יחסי הגומלין ההדדיים ביניהם, משפיעים על התגובה לחשיפה לאירוע טראומטי. בשעות הבוקר, בשיא הפרשתם, התגובה לחשיפה לטראומה תהיה הסתגלותית ומלווה בסיכון נמוך להתפתחות פוסט-טראומה ואילו בשעות הערב, כשרמתם נמוכה, התגובה לחשיפה תהיה מלווה בסיכון גבוה יותר לפתולוגיה נפשית.

החוקרים סבורים, כי לזמן ביממה בו מתרחשת הטראומה השפעה משמעותית על מכלול התגובות הנפשיות ארוכות הטווח. לממצאים אלו חשיבות רבה לא רק בהבנת המנגנון הפיזיולוגי-מולקולרי המעורב בתגובה לחשיפה לטראומה, אלא בהגדרת זמן החשיפה כגורם סיכון לפגיעות בעקבות אירוע טראומטי.