הקיבוץ המאוחד יוצא ב-3 ספרים חדשים:
חיי יום יום, מאת: ערן בר-גיל
הספר חיי יום יום הוא ספרו הרביעי של ערן בר-גיל.
ערן בר-גיל עוסק בכתיבת שירה, פרוזה מחזאות, פזמונאות ועיתונאות. שיריו וסיפוריו ראו אור באנתולוגיות שונות, בכתבי עת ספרותיים ובמוספי העיתונים היומיים.
ספריו הקודמים: בבושקה-סיפורים, פשוט-שירים, מים רבים-רומן.
ערן בר-גיל, יליד 1969 מתגורר בתל אביב, בעל תואר ראשון באוניברסיטת בר-אילן בפסיכולוגיה וספרות-משווה.
ספר נוסף היוצא לאור הוא של הכותבת נחמה נבון
מבט בחמישה מהלכים
מבט בחמישה מהלכים הוא ספר שירים ראשון של נחמה נבון, זוהי שירה בוטחת בעצמה ובעלת אמירה מקורית וייחודית בנוף שירתנו. בלשון חסכונית ומאופקת, לעיתים כמעט תיעודית, נותנת בו המשוררת ביטוי להלכי נפש באמצעות דו-שיח עם חומרים תנכיים ומיתולוגיים, ומרכיבים מודרניים מהעולם הסובב אותה.
שיריה חותרים להתבוננות צלולה, אקזיסטנצאליסטית, בלתי מתפשרת עם העמוק, הנכון, גם אם הוא מייסר ומכאיב. כך, למשל, בשיר "קין, אחרי הכל", היא אומרת: "וכשהערב ירד/כבר לא היה לו אכפת/ מאלוהים/ושיהיה נע ונד/כי בין כה וכה/ העולם ריק מאנשים". מה שנותר הוא, ככלות הכול, הבדידות הקיומית ותוצאות המעשה. קו תמטי אחר בשירים הוא ההיענות למעט הטוב שמציע העולם לאדם, אותו טוב נדיר, שלעולם אינו מובן מאליו, ועל-כן הוא יקר מאוד ומנחם.
הדמויות המיתולוגיות בשיריה של נחמה נבון הן מושא לכמיהת האדם ליד מושטת בעת מצוקה; לתובנה המביאה לכדי הזדהות עם היות האדם קורבן בעל כורחו; להכרה באי היכולת או באי הידיעה מהי הבחירה הנכונה לו: "בת הים הקטנה שלי/אל תגידי להם לא/לאלים./הם אינם פזרנים מטבעם/עובדה/ביום אחד יצרו את האדם/ומיד:/את הקנאה (קין)/והכניעה (הבל)/ומלא חפניים:/את התרמית והבלבול/והשרלטני מכל:/את המבול".
שירים רבים מבטאים את הפער בין הנדמה לממשי, בין האפשרי להזוי, בין הכמיהה לבין אפשרות מימושה, וכל אלה עומדים בסימן הזמן, ההולך ואוזל מרגע לרגע.
על המחברת
נחמה נבון ילידת קיבוץ גליל-ים, מתגוררת בתל אביב, יועצת חינוכית. השתתפה בסדנה הראשונה לשירה מטעם "העמותה לקידום השירה בישראל". שיריה פורסמו ב"מאזניים", "הליקון", "עלי שיח", וכן ב"שירים באור מלא" בהוצאת כתר, מטעם "מועצת הפיס לתרבות ואמנות".
עוד ספר שרואה אור בימים אלו:
שירים דוקומנטריים, מאת: דבורה אמיר
זהו ספר שיריה השני של דבורה אמיר. שירים דוקומנטריים הם פרגמנטים של מציאות חיים בארץ הזאת. שילוב בלתי אפשרי לכאורה שבין השגור והשירי, הממשי וההזוי. הלך רוח שאינו פיוטי או לירי מייצר את השירים המעין תיעודיים שבספר. החל משירי 'כתיבת הארץ' ועד שירי המחזור 'ספירת דם' הנוגעים בקשרי משפחה.
המשוררת מעידה על עצמה כמי שקועקע בה, מילדותה, קו התפר. ילדות בצל חומות, גדרות ומחסומים בשולי שכונת ממילא, פחד מחיילים ירדנים שמהלכים על החומה, נזירות לבנות עם יתומים בתלבושת אחידה, מנזרים כנסיות ופולחנים זרים, כל זה לרגלי מלון קינג דיויד המופצץ.
וכך כותבת המשוררת בשירה "קו התפר":
קו התפר אינו תך נסתר, סמוי בחיי.
הוא ארוג בגופי, נצרב פנימה כקעקוע.
גן-ילדים בממילא, בנין מופצץ ליד החומה,
גרם מדרגות תלויות על בלימה ללא מעקה,
מוליכות אל פיר חשוך, בתחתיתו
פתן מרקד-קו התפר.
כשנוגעים בו, מיד גולשים אל גיא בן-הינום,
אל לועו הפעור של שד עזאזל
שיצא מרחובות בית טנוס
לאכול ילדים טריים
כל בקר, כל בקר.
השירים נוגעים באימה, בטרוף ובכאב שמקורם בסכסוך הדמים עם הפלשתינים.
בשיר 'ירושלים אבודה' - הד לפיגוע ברחוב בן-יהודה, בשירים 'גלופת נוף' ו'קרע ברשתית' - הרס בתים של פלשתינים, ובשיר 'רכוש נטוש' - פליט יהודי שאיבד את כל רכושו, חש כגוזל רכוש של פליטים פלשתינים. מציאות אבסורדית, אכזרית ורצחנית מנתצת את חלקת חייהם של כל תושבי המקום הזה.
בשיר 'בלפסט אוגוסט 1997' מזכירה העליבות באזור הספר שבין הרובע הפרוטסטנטי לרובע הקתולי את קו התפר בירושלים.
עליבות, עזובה, עוני, ריקנות ותאוות נקם ממלאים את חייה של ילדה אירית אם לתינוק והיא עודנה רכה בשנים.
הספר מכיל גם שירי מסע ביוון, הודו ואירלנד, וכן שירים על יוצרים שונים - פסואה, ייטס, פלאנרי או'קונר, זביגניב הרברט ואחרים.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה