בית הדין לעבודה הורה להסתדרות ולהנהלת בתי משפט לדון שוב בסוגיית העסקת העוזרים המשפטיים

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קבע כי ההחלטה שהתקבלה לפני כעשור להעסיק את העוזרים המשפטיים בחוזים אישים ולקצוב את זמן כהונתם ראויה לבחינה מחודשת ולשיקול נוסף, וכי בטרם יינתן פסק דין סופי בסוגיה זו על המדינה וההסתדרות לשוב לשולחן המשא ומתן על מנת לעשות ניסיון נוסף ליישוב המחלוקות בנוגע לאופן העסקת העוזרים המשפטיים.

לדברי בית הדין לשם מתן אפשרות להדברות ללא שחרב הפיטורים מונחת על צווארם של העוזרים המשפטיים, יעוכבו הליכי הפיטורים של העוזרים המשפטיים אשר כהונתם הייתה אמורה להסתיים עד סוף שנת 2014, וזאת למשך 3 חודשים עד לסוף חודש פברואר 2015.

בית הדין נתבקש להכריע בשאלה האם העסקת העוזרים משפטיים לשופטים בחוזה אישי תוך קציבת כהונתם הינה העסקה כדין? זאת בעקבות טענתם של העוזרים המשפטיים המיוצגים על ידי ההסתדרות כנגד החלטת המדינה להעסיקם בחוזים אישיים ובכלל זאת לקצוב את כהונתם לפרקי זמן קצובים.

ההסתדרות טענה כי נציב שירות המדינה חרג מסמכותו עת החליט על העסקת העוזרים המשפטיים בחוזים אישיים. מאידך טענה המדינה כי ההחלטה אינה מהווה חריגה מסמכות. לדברי המדינה ההחלטה הינה פררוגטיבה של המעסיק ממדרגה ראשונה ואל לבית הדין להתערב בה.

לטענת המדינה העוזרים האישים חתמו על הסכמי עבודה בהם צוין במפורש כי המדובר בעבודה על פי חוזה אישי קצוב בזמן, ועל כן הם אינם רשאים לטעון כנגד חוזים עליהם חתמו.

בהחלטת בית הדין נאמר כי עמדת הגורמים המוסמכים הייתה ועודנה כי יש להעסיק את העוזרים המשפטיים בחוזים אישיים תוך קציבת כהונתם, וכי את ההחלטה יש לבחון בשאלת הסבירות דהיינו כי יש לבחון את הסבירות שבהחלטת המדינה כעומדת בפני עצמה, והאם הופעל כראוי שיקול הדעת של מקבלי ההחלטות.

בית הדין ציין כי אכן חוזים יש לכבד ואולם אין מניעה לדון בחוקיותם או סבירותם של החוזים. בית הדין הדגיש כי אין חולק שהעסקת עוזר משפטי בצמידות לכל שופט ושופט הינה חיונית ממדרגה ראשונה, זאת נוכח המצוקה הקשה אליה נקלעה מערכת בתי המשפט, העומס ההולך וגובר על השופטים, והקושי בהתמודדות עם המספר ההולך וגובר של הליכים משפטיים מורכבים.

בית הדין השתכנע כי מבין השיקולים אותם מנתה המדינה המצדיקים את קציבת כהונתם של העוזרים המשפטיים קיימים שיקולים שאינם עומדים במבחן הזמן. כך הטענה שהתפקיד מיועד לעוזרים משפטיים בראשית דרכם, כי העוזרים צפויים להישחק ברבות השנים, וכך הטענה בדבר חשיפה למידע סודי ומסווג, כך גם בנוגע לרצון לפתוח את השורות ולאפשר לעורכי דין נוספים להתנסות בתפקיד, כך גם בנוגע לחשש של הנהלת בתי המשפט מפני פיתוח עמדות עצמאיות על ידי העוזר המשפטי אשר הציבור עלול לתפוס אותן כמשפיעות על שיקול הדעת של השופט כך בנוגע לרצון למנוע מהשופט "לרדת לזירה" ולהתמודד עם סוגיית פיטוריו של עוזר משפטי לרבות הצורך להופיע בערכאות.

לדעת בית הדין לא הוכח כי נשקלו אמצעים אחרים מידתיים יותר שיאפשרו את העסקת העוזרים המשפטיים בדרך המלך להעסקת עובדי מדינה על פי כתב מינוי ללא הגבלת זמן, מאידך מציאת מנגנון פיטורים מיוחד הנובע ממעמדם המיוחד והייחוד שבאופי עבודתם. בכלל זאת לא נשקלה מידתיות הפגיעה בעוזרים המשפטיים טובים וראויים אל מול צרכי המערכת. כמו כן לא נשקלו שיקולים חוקתיים כגון הזכות לעבודה, חופש העיסוק והזכות שלא להיות מפוטר ללא סיבה ועוד.

לסיכום קבע בית הדין כי קיימים שיקולים כבדי משקל לעמדת המדינה כמו גם לעמדת ההסתדרות בנוגע לאופן העסקת העוזרים המשפטיים והאם קיימת הצדקה להחריג אותם מכלל עובדי המדינה ולהעסיקם בחוזים אישיים קצובים בזמן.

לדברי בית הדין בראשות השופטת הדס יהלום, בטיעוני ההסתדרות נמצאו שיקולים כבדי משקל שיש בהם כדי לערער את הסבירות שבהחלטה לקלוט את העוזרים המשפטיים בחוזה אישי קצוב בזמן. ואולם בית הדין השתכנע כי מאחר והמדובר בתפקיד רב משמעות בשירות המדינה ובהנהלת בתי המשפט, הוא רואה חשיבות רבה לכך שהפתרון יגיע מהצדדים עצמם ולא יוכתב על ידי בית הדין.

בית הדין המליץ לצדדים לשקול במסגרת ההידברות ביניהם את העובדה שדרך המלך בהעסקת עובדי מדינה היא על פי כתב מינוי, ואת הבעייתיות שבקציבת הכהונה של העוזרים המשפטיים מחד אל מול העובדה שמדובר בתפקיד הדורש אמון מיוחד בין העוזר המשפטי לשופט. בנוסף לשקול את ההכרח ליצור מנגנון שיאפשר פיטורי עוזר משפטי שאינו מתאים עוד לתפקיד.

בית הדין קבע כי ככל שהצדדים לא יגיעו להסכמות בדבר אופן העסקתם של העוזרים המשפטיים יפסוק בית הדין בסוגיה שבמחלוקת. 48 שעות בלבד לאחר שניתנה החלטת בית הדין האזורי מיהרו הנהלת בתי המשפט, נציבות שירות המדינה, והממונה על השכר באוצר והגישו בקשת רשות ערעור על ההחלטה.

בבקשה שהוגשה לבית הדין הארצי לעבודה נטען כי בהחלטת בית הדין האזורי נפלו פגמים היורדים לשורשה של ההחלטה ולמעשה לשורשה של השיטה, פגמים המחייבים את התערבות בית הדין הארצי. בבקשה נאמר כי החלטת בית הדין האזורי שלא להחליט סופית בסוגיה, משמעותה הינה מניעה מהנהלת בתי המשפט לכלכל את המשך צעדיה, שכן משרד האוצר מתנה הקצאת 150 תקני עוזרים משפטיים נוספים, בקציבת תקופת העסקתם כפי שנהוג החל משלהי שנת 2004.

בית הדין הארצי מתבקש לבטל את החלטת בית הדין האזורי ולקבוע כי אין על הצדדים לנהל הליך של משא ומתן או הליך גישור לפרק זמן נוסף בשאלת קציבת תקופת העסקתם של העוזרים המשפטיים, לקבוע כי מבוטלת ההחלטה על עיכוב הליך הפיטורים של העוזרים המשפטיים עד לסוף חודש פברואר 2015, וכן לקבוע כי ההחלטה להעסיק את העוזרים המשפטיים בתקופת העסקה קצובה בהתאם לחוזה העסקה הינה כדין.