נדחתה תביעת דומב נגד פעילי שמאל

פעילי השמאל עו"ד אלדד יניב, המחזאי שמואל הספרי והסופר גדי טאוב לא הוציאו את דיבתו של אהרון דומב, מראשי המתנחלים ביהודה ושומרון. כך קבעה (11.11.14) שופטת בית משפט השלום בירושלים, תמר בר-אשר צבן.

דומב הגיש תביעה על קטעים מהספרון "השמאל הלאומי", בהם נאמר:: "לא בנו בית ולא נטעו עץ"; "כבר יותר מארבעים שנה שהם אוספים את הפלשתינים מהמחסומים ונוסעים למפעל באזור התעשיה המפואר בברקן"; "ואפילו לא משלמים להם שכר מינימום. כי הם סתם ערבושים"; "החוק הישראלי לא חל עליהם ואם חל, מי אוכף?"; "מסביב למפעל מפטרלת מחלקה של גולני"; "כבר שנים שהמתנחלים גורמים לנו לבנות את המדינה הפלשתינית שתקום - על חשבוננו"; "אם זה תלוי בדומפה, ולרשטיין, זמביש ושות', הפלשתינים יקבלו אזרחות, זכות הצבעה ואת המפתחות למדינה".

בר-אשר צבן דחתה את התביעה משורה של נימוקים. לדבריה, סגנונו של הספרון אכן חד, בוטה, משתלח ולא אחת אף גס רוח, אכן הדברים אינם לשון הרע כנגד דומב. הלה אינו נושאו של הפרק בגינו תבע, וקריאת הספרון כולו מוכיחה זאת. דבריהם של המחברים מופנים אל המתנחלים ככלל ולא אל דומב אישית, שכלל אינו מוזכר בשמו אלא רק בכינויו. בר-אשר צבן מוסיפה:

"סגנון הכתיבה, אופיו ותוכנו, מצביעים בברור על כך שכלל אין מדובר בקביעת עובדות בכלל או בעובדות על אודות התובע בפרט. מדובר בכתיבה פוליטית מובהקת, המובאת בסגנון ספרותי בוטה, מתריס ומתגרה, שנועד להדגיש עובדות, להקצין עמדות ולהמחיש בצורה ציורית חדה ונחרצת את עמדת המחברים ביחס לנושאים הנדונים בספר ובהם נושא 'מפעל ההתנחלויות'.

"הצגת עובדות אגב כתיבה בסגנון זה אינה מתיימרת להיות כתיבה המתארת עובדות נכונות או מדויקות, אלא תכליתה להבליט נושאים מסוימים כדי לשרת את עמדת הכותב. הקורא כתיבה בסגנון זה מבין שמדובר בכתיבה המציגה עובדות באופן מגמתי שאינו מתיימר להיות מדויק וכי אין מדובר בהצגת עובדות כהווייתן. פרסום שנכתב בדרך זו שאינו מתייחס לאדם מסוים באופן אישי, אינו יכול אפוא להוות לשון הרע".

לדברי בר-אשר צבן, אפילו אם טעתה וכן מדובר בלשון הרע, עדיין יש לדחות את התביעה משום שבמקרה זה "גובר עיקרון חופש הביטוי על הזכות לשם טוב, אם בכלל נפגע; הפרסום מתייחס לציבור ועל כן אינו בר תביעה מכוח חוק איסור לשון הרע; הפרסום מהווה הבעת דעה בתום-לב בעניין ציבורי".

בר-אשר צבן חייבה את דומב בתשלום הוצאות גבוהות במיוחד: 30,000 שקל ליניב, 30,000 שקל להספרי ו-10,000 שקל לטאוב. זאת, לדבריה, "מהטעם שעל תובעים בכוח לדעת, שכשם שזכותם לתבוע את עלבונם במקום שהיה בפרסום על אודותם משום לשון הרע, כך במקום שיימצא שלא היה בסיס לתביעתם, יידרשו הם לשאת בהוצאותיו הריאליות של הנתבע, שנגרר אל התביעה ונאלץ להתגונן מפניה ולהשקיע משאבים לניהולה". את דומב ייצג עו"ד אביעד ויסולי; את יניב והספרי ייצגו עוה"ד מיכאל ספרד ואנו דעואל-לוסקי; ואת טאוב - עו"ד ישי שנדור.