חבר הקיבוץ תובע את כספי הפנסיה של אשתו המנוחה

(18-11-14) שמעון אלמוג(73) חבר קיבוץ עברון הגיש תביעה נגד הקיבוץ להצהיר על זכאותו לקבל לרשותו את כל כספי קרן הפנסיה שנצברו בחברת הביטוח המגן לזכות אשתו המנוחה, ואשר הועברו לאחר מותה לחשבון מיוחד שפתח הקיבוץ תחת הכותרת:" קרן אלמנים".

בתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בחיפה נאמר כי אשתו של התובע שהייתה חברת קיבוץ נפטרה בשנת 2002 בהיותה בגיל 60 ובטרם הגיעה לגיל פנסיוני. האישה נפטרה עוד קודם למהפכה שביצע הקיבוץ בשנת 2008 על חלוקת שכר דיפרנציאלי לפיו כל חבר קיבוץ זוכה להכנסה בהתאם ליכולתו, כישוריו ומשרתו בניגוד לתקופה הקדומה בה התנהל הקיבוץ כקיבוץ שיתופי המנהל קופה משותפת עבור כלל חבריו, כאשר הופקדו כספים לקרנות פנסיה שונות על מנת לייצר מקור לטובת החברים שיגיעו לגיל הפנסיה.

לטענת התובע בעניינה של אשתו המנוחה החליט הקיבוץ כי כספי הפדיון המשולמים על ידי חברת הביטוח המגן בעקבות פטירתה בטרם הגיעה לגיל הפנסיה, יופקדו בחשבון נפרד מיוחד שזכה לכינוי "קרן אלמנים". לדברי התובע כאשר החל תהליך השינוי בקיבוץ הוא דרש מהקיבוץ כי במידה ויהפוך מקיבוץ שיתופי לקיבוץ מתחדש, כי אז הוא יהיה זכאי לקבל את כספי הפנסיה של אשתו המנוחה, והקיבוץ התחייב כלפיו כי הכספים שבקרן יעמדו לזכותו.

ואולם בדיעבד ולאחר השינוי באורחות החיים של הקיבוץ החליטה מזכירות הקיבוץ כי כספי קרנות הפנסיה של חברים שנצברו לפני השינוי באורחות החיים והפיכת הקיבוץ למתחדש, שייכים לקיבוץ, ועל כן דרישת התובע לקבלת הכספים שנצברו ב"קרן האלמנים" נדחית.

התובע מציין כי הסתבר לו כי במקרים בהם חברי קיבוץ אחרים הלכו לעולמם לאחר השינוי בקיבוץ, קיבלו האלמנים את מלוא הפנסיה שנצברה על שם הנפטר לרשותם כאשר כספים אלה כוללים את הכספים שנצברו על שם החבר בתקופה שלפני השינוי בקיבוץ. כך יוצא שהאלמנים והאלמנות של חברים שנפטרו לאחר השינוי באורחות החיים של הקיבוץ קיבלו את מלוא הכספים שנצברו על שם החברים הנפטרים, ואילו התובע טרם קיבל את הכספים שנצברו על שם אשתו המנוחה.

לדברי התובע באמצעות עו"ד הראל טיקטין בהיותו יורש של אשתו המנוחה ומכוח היותו בן זוגה הוא זכאי לקבלת כספי קרן הפנסיה אשר נצברו לזכותה, וכי הקיבוץ מחזיק בכספים אלה שלא כדין ובניגוד להחלטות מחייבות שהתקבלו על ידי מזכירות הקיבוץ.

התובע מאשים את הקיבוץ בהתנהלות חסרת תום לב המנוגדת לחובות המוטלות על הקיבוץ, לרבות חובות ההגינות והנאמנות, וכי הקיבוץ עושה עושר ולא במשפט בהחזיקו בכספים השייכים לעיזבונה של אשתו, וכי התנהלותו הינה בבחינת גזל. התובע מציין כי הוא הציע לקיבוץ להעביר את המחלוקת ביניהם להליכי גישור או בוררות אך לא נענה.