חויבה לעבוד בשבת בשל היותה גויה וזכתה לפיצויים

(2-11-14) חברת קרל ברג ייצור ושיווק נקניק ובשר המפעילה רשת מעדניות בפריסה ארצית הגישה לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בב"ש שחייב אותה לפצות בסכום של 75,000 שקלים עובדת בחברה בנימוק כי פוטרה בשל סירובה לעבוד בשבתות, פיטורים המהווים אפליה פסולה מחמת דתה של העובדת שאינה יהודייה.

התובעת אירינה וייסברג שהועסקה על-ידי קרל ברג בסניף בבאר שבע טענה בתביעתה כי בשל אי-היותה יהודייה ( בת לאב יהודי ולאם לא יהודייה)נדרשה לעבוד בשבתות, שעה שיום השבת הוא יום המנוחה השבועי שלה, וכי פיטוריה נעשו בעקבות סירובה לעבוד בשבתות, ובכך היא הופלתה מחמת דתה.

מאידך טענה החברה כי התובעת הייתה זו שביקשה לעבוד בשבתות וכי פיטוריה הינם על-רקע צמצומים בכוח האדם בחברה.
בית הדין השתכנע כי לעובדים הלא יהודיים בסניף החברה בב"ש לא הייתה ברירה והעבודה בשבתות נכפתה עליהם.

לדברי בית הדין חיוב עובד לעבוד בשבת רק בגלל שאינו יהודי מפלה אותו בשל דתו, פוגע בכבודו ומשפילו, וכי במקרה הנדון עמדה התובעת בנטל הראייה הראשוני להראות כי הנתבעת הפלתה אותה בשל היותה לא יהודייה.

בית הדין השתכנע עוד כי הנתבעת לא הוכיחה את טענתה לפיה התובעת פוטרה מחמת צמצומים אלא היא פוטרה בשל סירובה לעבוד בשבתות, פיטורים המהווים אפליה פסולה. דברים אלו לדברי בית הדין מתחזקים ולו רק בשל סמיכות הזמנים שבין המועד בו הודיעה התובעת על סירובה לעבוד בשבת לבין המועד בו הודע לה על פיטוריה.

לדעת בית הדין גם לו היה מסתבר כי הפיטורים נעשו משיקולים ענייניים עדיין הייתה התובעת זכאית לסעד לפי חוק שוויון הזדמנויות באשר החיוב של מי שאינו יהודי לעבוד בשבת מהווה פגיעה בתנאי עבודה ואפליה פסולה.

בנוסף לפיצוי של 75,000 שקלים לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה נפסקו לתובעת פיצוי בסך 4000 שקלים בגין הפגמים בהליך השימוע. הנתבעת חויבה עוד בהוצאות התובעת בסך 10,000 שקלים.
בערעור שהגישה קרל ברג על פסק הדין נטען כי גרסתה של התובעת באשר לנסיבות סיום העסקתה בחברה מלאת סתירות וחצאי אמיתות ותביעתה הינה תביעת סרק לשם קבלת כספים להם היא כלל אינה זכאית. לטענת קרל ברג באמצעות עו"ד שלמה בכור התובעת לא הופלתה על-רקע דתה ואינה זכאית לפיצוי בגין אפליה.

קרל ברג מדגישה כי התובעת פוטרה על-רקע צמצום כוח אדם ועל-רקע זה בלבד וכי המדובר בפיטורים שנבעו משיקולים ענייניים גרידא ובנוסף נערך לה הליך שימוע כדין במסגרתו אף הביעה את רצונה לסיים עבודתה בחברה.