סרט הקולנוע הראשון נגד משטר הטאליבן

סרט חדש הנושא את השם מושך תשומת הלב, "אוסאמה", מספר על נערה כבת 12, המתחפשת לנער אנאלפביתי, הפושט יד ברחובות בירת אפגניסטן, קאבול, כדי שתוכל לעבוד.

התקופה היא תקופת הטאליבן. הגברים במשפחתה נהרגו, והנשים אינן יכולות לעזוב את הבית, אלא כשהן מלוות על-ידי קרובי משפחה.

הסרט הוא הסרט הראשון באורך מלא שנעשה על-ידי יוצר אפגני, מאז הופל שלטון הטאליבן לפני כשנתיים. הסרט הוצג השנה במספר פסטיבלים בינלאומיים, ביניהם פסטיבל קאן, והוא מועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר.

בלי קשר לתוצאות הפסטיבלים, גם אם לא יזכה בפרסים כלשהם, הסרט כבר עשה פלאות עבור הכוכבת הצעירה, מרינה גולדבחר.

מיד לאחר שקאבול שוחררה, חזר הבמאי האפגני, סידיק ברמק (41), מגלות בפקיסטן, שם שהה כפליט, כשהוא נחוש בדעתו לביים סרט שיספר על ההתעללות ממנה סבלו בני ארצו תחת משטר הטאליבן ובעל בריתו, אוסאמה בן-לאדן.

כשהוא משוטט ברחבי הבירה ההרוסה, הוא מצא את מרינה, ילדת רחוב המתחננת לאוכל. ברמק שאל אותה האם מישהו ממשפחתה מת במהלך 23 שנות המלחמה באפגניסטן.

"סיפרתי כי שתיים מאחיותי נהרגו כשקיר בבניין נפל עליהן, והתחלתי לבכות", נזכרת מרינה בראיון שנערך עימה. "הם לקחו אותי כדי לשחק את הדמות הראשית בסרט, למרות שלא ידעתי לקרוא או לכתוב".

מרינה השתמשה בכסף שהרוויחה מהסרט "אוסאמה" והפרסים בהם זכה, כדי לקנות להוריה בית בן ארבעה חדרי שינה, בחלק העני של קאבול. מרינה לומדת בבית ספר המנוהל על-ידי אשיאנה, סוכנות לשכת הסעד האפגנית, המטפלת בילדים.

מרינה ערכה מבחני במה לסרטים נוספים, למרות שתצטרך כפי הנראה לעבור ניתוח פלסטי, כדי להסיר שתי צלקות מפניה שנגרמו ממחלת ילדים.

הסרט, שצולם בשפה הדארית עם תרגום לאנגלית, מספר את סיפורה של ילדה אפגנית צעירה, שגודלה על-ידי אימה וסבתה בקאבול במהלך משטר הטאליבן.

שנים של מלחמה גרמו למותם של הגברים במשפחה וחוקי המשטר אסרו על נשים לעבוד מחוץ לבית או אף להתהלך ברחובות ללא כיסוי מבהונות רגליהן ועד לראשן, ובלוויית קרוב משפחה ממין זכר.

כמאמץ של הרגע האחרון, המשפחה חתכה את שיער ראשה של הנערה והלבישה אותה כילד, בכדי שתוכל לעבוד בחנות המנוהלת על-ידי אחד ממכרי המשפחה.

עבודתה נמשכה עד שהטאליבן החלו להכניס את הבנים לבתי ספר דתיים ולמחנות אימונים שהיו קשורים לרשת ארגונו של בן-לאדן, שם מספר נערים החלו לבדוק את נושא "גבריותה" של מרינה. היא ניצלה בזכות נער שאמר כי שמה הוא אוסאמה, שם שכולם פחדו ממנו.

לבסוף נחשפה זהותה האמיתית והיא הוענשה על-ידי הטאליבן.

העלילה מזכירה את סרט האנימציה של דיסני "מולן", המספר על נערה סינית שהתלבשה כנער כדי להפוך ללוחמת, למרות שבסרט זה הסוף הוא טוב.

הבמאי ברמק אמר בראיון, כי קרא לסרט "אוסאמה" מהטעם שכל האפגנים פחדו משם זה, והחלו לאבד את תרבותם וזהותם הלאומית תחת צילו של השם.

הבמאי, שנמלט מאפגניסטן לאחר שהטאליבן אסרו על הפקת סרטים וסגרו את בתי הקולנוע והתיאטראות בקאבול, אמר: "רציתי לעשות סרט שמתמקד באנשים הפשוטים, שלפתע נפלו לממשל של קיצוניים הפועלים בשם הדת. ניסיתי גם לענות על השאלה מי הם האנשים שמאחורי המשחקים הפוליטיים המלוכלכים האלו?".

ברמק, שלמד קולנוע במוסקבה, עבד עם צלמים אירנים ועם אנשי קול אירנים על הסרט "אוסאמה", הסרט הראשון שלו באורך מלא.

מרינה, שחיוכה המקסים טרם נראה בסרטים, מצחקקת, מסמיקה ומנענעת בראשה במבוכה כשהיא משוחחת עם זרים, למרות שהיא בת 15 כיום וברמק כבר לקח אותה לפסטיבל סרטים בדרום-קוריאה, מוקדם יותר השנה.

"לראות אפילו ילד רחוב אחד הופך לאמן כאן זה נפלא", אמר מוחמד יוסוף, מנהל אשיאנה, המפעיל בתי ספר בכל קאבול. "רבים מהם עדיין חיים בעוני קשה מנשוא. אם סרט כזה יראה לעולם בחוץ את מצבם, אז הוא באמת נחוץ".

עריף הראטי (14), המשחק את חברה של מרינה ב"אוסאמה", נמצא על-ידי ברמק במחנה פליטים. הוא פחות בר מזל ממרינה. הוא לא חסך את הכסף שהרוויח מהסרט ועדיין חי בבקתת בוץ חסרת חלונות במחנה. כלבים תועים נוברים בערימות הזבל במחנה וילדים הולכים ללא נעליים וגרביים, למרות שכבר כמעט חורף.

בימים אלו, מקור ההכנסה היחיד של עריף הוא עבודתו הזמנית במפעל לבנים. הוא משכיר סוס שברשותו לילדים בפארק סמוך למחנה. "הודות לאופוזיציה, החיים מתחילים להשתפר בקאבול", הוא אומר כשהוא רכוב על סוסו. "אם המשאלה שלי תתגשם, אני אהיה גיבור בסרט הבא".

ברמק אמר כי הוא אופטימי לגבי עתידה של אפגניסטן. הסרט מתחיל עם ציטוט מדברי נלסון מנדלה: "אינני יכול לשכוח, אך אני אסלח". ברמק עדיין אינו בטוח מה הביא לשלטון הטאליבן. "אני מוסלמי. אני לא נגד המסורת המוסלמית", אמר. "אך מדוע אנשים לעיתים משקרים בשם הדת?", תהה ברמק.