( 22-10-14) מיכאל קרמר מבכירי צלמי העיתונות בישראל והבכיר בצלמי ידיעות אחרונות עד לפיטוריו לפני למעלה מ-4 שנים הגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים ערעור על דחיית תביעתו כנגד ידיעות אחרונות.
קרמר שעבד בידיעות אחרונות 25 שנה ברציפות טען בתביעתו כי "בהתנהגות כוחנית וערלת לב" ובחוסר חום לב הוא פוטר מעבודתו על אף היותו מוערך, בעל מוניטין והישגים מקצועיים "פטורים הנוגעים במובהק במניעים פסולים ובלתי חוקיים של אפליית גיל, שהוצאו אל הפועל בהליך פיטורים לקוי וריק מתוכן במכוון".
קרמר ביקש מבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב לפסוק לו פיצויים בסך כולל של 733,000 שקלים (נכון לספטמבר 2013) בגין הליך פיטורים פגום, פיטורים מחמת אפליית גיל, השלמת פיצויי פיטורים, אי הפקדות סוציאליות, אובדן הטבת מס על הפקדות סוציאליות שלא בוצעו (תגמולי עובד), ופיצוי בשל הפחתת שכר לשנת 2009.
ידיעות אחרונות טען להגנתו כי המדובר בתביעה מופרכת וחסרת בסיס עובדי ומשפטי, רצופה בטענות מקוממות וחסרות תום לב, ותוך הסתרה מסיבית של עובדות מהותיות שבהצגתן יתמוטט "מגדל הקלפים הרעוע" שהקים התובע בתקווה כי בית הדין יעניק לו סכומים מופרזים ומופרכים.
לטענת העיתון פיטוריו של קרמר בוצעו כדין ומטעמים ענייניים בלבד ונבעו מסירובו לשפר את התנהלותו ותפקודו הלקויים. בית הדין האזורי קיבל את טענות העיתון וציין כי שוכנע כי המדובר בפיטורים ענייניים ומטעמים ענייניים הנעוצים בתפקודו הלקוי של התובע, באופיו ובהתנהגותו, בסוברו כי הוא "חסין" לאור קשריו, כשרונו, ניסיונו, ואיכויותיו המקצועיות.
לסיכום קבע בית הדין כי קרמר לא הוכיח אף לא אחת מטענותיו ועילותיו וכי אין בסיס לאף לא אחת מאלה, ועל כן דין תביעתו על כל רכיביה להידחות. בית הדין אף חייב את קרמר בהוצאות ידיעות אחרונות בסך 14,000 שקלים בהתחשבו בין היתר בהתנהלותו ובלשונו המשתלחת של קרמר, כדברי בית הדין.
בערעורו על פסק הדין טוען קרמר כי נמנעה ממנו זכותו האלמנטרית לעשות במהלך ישיבת ההוכחות בתיק שימוש בתלושי השכר שהופקו לו על ידי העיתון במהלך עבודתו.
לדבריו למקרא פסק הדין אין זה ברור די הצורך אם בית הדין דחה את תביעתו לתשלום פיצויי פיטורים בגין רכיבי שכר שונים עקב העדר תשתית ראייתית בדמות תלושי שכר, או מכיוון שסבר כי מדובר בתוספות שכר אותנטיות ובלתי פיקטיביות שאינן מזכות בזכות לפיצויי פיטורים.
לדברי קרמר באמצעות עוה"ד עמי פרנקל וקרן קוטס-אמיתי ככל שבית הדין דחה חלק זה של התביעה בשל העדר תלושי השכר, הרי שהוא שגה בהתבססו על העדר תלושי השכר מתיק בית הדין ולו רק מכיוון שמרבית הנתונים מצוינים ממילא גם בשני תלושי השכר שהגיש ידיעות אחרונות והיו בפני בית הדין כך במיוחד שידיעות אחרונות עצמו לא חלק על העובדה ששילמה לו באופן קבוע את הסכומים שבהם נקב.
עוד נטען בערעור כי שגה בית הדין האזורי עת קבע כי שורת תוספות השכר שקיבל המערער ואשר רובן ככולן ובראשן תוספת שעות נוספות גלובאלית שגודלה כמעט כגודל שכר הבסיס שלו באו לעולם בכוונה תחילה להימנע מהחבות לתשלום פיצויי פיטורים, אינן נחשבות לצורך תשלום פיצויי הפיטורים, וזאת על אף שולמו לו כסדרן באופן קבוע.
עוד שגה בית הדין עת נמנע מלפסוק למערער פיצוי עקב אי קיום שימוע בהלכתו. לדברי קרמר הוא פוטר רק לאחר שסירב להיענות להצעה שהוצעה לו לאחר ה"שימוע" לעבוד בשכר נמוך משמעותית והמחושב לפי תפוקה. בנוסף טוען קרמר כי שגה בית הדין עת דחה את התביעה לפיצוי בגין פיטורים שהוכתמו בשיקולי אפליית גיל.
קרמר מציין כי מאז פיטוריו לא שב לעבוד במקצועו והוא מתפרנס בדוחק מהכנסותיה הדלות של חנות צילום משפחתית. קרמר מבקש להורות על עיכוב ביצוע ההחלטה המחייבת אותו בתשלום הוצאות המשפט החריגות כדבריו לידיעות אחרונות, וזאת עד לפסיקת בית הדין הארצי בערעורו. בבקשת העיכוב מציין קרמר כי מצבו הכלכלי הינו עדיין בכי רע וכי טענות הערעור אינן משוללות יסוד.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה