בקשה לאישור תביעה נגזרת בפרשת חרם האשראי של בנק דקסיה על ההתנחלויות ביהודה ושומרון

( 07-10-14) בקשה לאישור תביעה נגזרת בשם בנק דקסיה ישראל בהיקף מוערך של 192 מיליון שקלים הוגשה על ידי בעלי מניות בבנק כנגד בעת השליטה קבוצת דקסיה, נושאי המשרה והדירקטורים בבנק. זאת בטענה לאחריותם לחרם של הבנק על ההתנחלויות והפסקת מתן האשראי לרשויות מקומיות המצויות בשטחי יהודה ושומרון, בניגוד לטובת הבנק, דבר שהוביל לצמצום תיק האשראי של הבנק והסב לו הפסד כספי ופגיעה במוניטין.

בתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים על ידי יהודה שנהב, מרים לילינטל ודב בר שלום בעלי מניות של הבנק שנרכשו בבורסה לניירות ערך, נאמר כי החרם על ההתנחלויות והפסקת העמדת האשראי לרשויות המקומיות באופן בלתי חוקי והסותר את הדין, הוטל על ידי בנק דקסיה ישראל בשרות האינטרסים ועל יסוד שיקולים פוליטיים של בעלת השליטה המרכזית בו: קבוצת דקסיה שבסיסה באירופה.

לדברי התובעים חרף העדר הצהרה מפורשת על הפסקת העמדת האשראי להתנחלויות מצד הבנק, קיימות ראיות חותכות המוכיחות כי הבנק אכן הפסיק לתת אשראי להתנחלויות ועשה זאת ממניעים פוליטיים פסולים ובניגוד לטובת הבנק.

בתביעה נאמר כי קבוצת דקסיה ציינה בפרסומיה השונים במפורש כי בנק דקסיה ישראל שבשליטתה הפסיק החל מיוני 2008 להעמיד אשראי להתנחלויות, כאשר הנימוק לכך הוא שיקולים פוליטיים של הקבוצה.

התובעים טוענים כי הנהלת דקסיה ישראל בחרה להעמיד פנים כאילו עסקי הבנק עם ההתנחלויות ישראליות ביהודה ושומרון נמשכים כרגיל, והציגה בפני הציבור בישראל ובכלל זה בפני בעלי מניותיה מצגי שווא הסותרים בעליל את מצגי בעלת השליטה קבוצת דקסיה.

התובעים מציינים כי הצהרות נוספות על הפסקת העמדת האשראי להתנחלויות ניתנו גם באסיפת בעלי המניות של קבוצת דקסיה שהתקיימה לפני כ-3 שנים. בנוסף ניתנו בראשית השנה באופן פורמלי לפרלמנט הצרפתי ולממשלת צרפת הצהרות על ידי קבוצת דקסיה על הפסקת מתן האשראי.

לדברי התובעים להחלטתה של קבוצת דקסיה על הפסקת מתן האשראי לישובים ולהתנחלויות בשטחי יהודה ושומרון אין דבר עם טובת בנק דקסיה ישראל, והחלטה זו התקבלה עקב לחץ כבד מצד ארגונים פרו-פלסטינים בסוגיית מימון ההתנחלויות.

בתביעה שהוגשה באמצעות עוה"ד יעקב סבו ואורי ברעם נאמר כי הבנק לא רק צמצם אלא הטיל בפועל מחנק אשראי על ההתנחלויות, וכי הבנק אינו רשאי להפלות לקוחות על יסוד מקום מושבם הגיאוגרפי, וכי חובתו הינה לנהוג בהתאם לשיקולים בנקאיים ועסקיים מתוך מטרה להשיא את רווחיו.

התובעים טוענים כי חרם על לקוחות באזור גיאוגרפי מסוים או חרם אחר הנובע מתכתיב פוליטי של בעלת השליטה, אינו שיקול עסקי סביר וככזה הוא פסול וגורם נזק לעסקי הבנק.

התובעים מפרטים את הנזקים שנגרמו והצפויים להיגרם לבנק עקב מעללי הנתבעים אשר אימצו ויישמו את העמדה הפרו פלסטינית של קבוצת דקסיה והפרו בהתנהלותם את חובות האמונים, הזהירות ותום הלב.

הנזקים מתבטאים בהפסד הרווח מהאשראי עליו ויתר הבנק בכך שלא העמיד אשראי להתנחלויות וצמצום מאזן הבנק, סנקציות הנובעות מהפרת הוראות החוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם ("חוק החרם"), ביטול רישיון הבנק, עיצומים כספיים ופגיעה במוניטין של הבנק העלולה לבוא לידי ביטוי משמעותי בפעילותו העסקית מול שאר לקוחותיו.

הנתבעים אותם מתבקש בית המשפט לחייב לפצות את הבנק בסכום מוערך של 192 מיליון שקלים הינם: קבוצת דקסיה, המנכ"ל ומנהל העסקים הראשי של הבנק מזה כ-23 שנים דוד קאפח, יו"ר הדירקטוריון JEAN-FRANCOIS POUCHOUS, שני יושבי ראש הדירקטורים לשעבר, משה קלצ'קין סגן ומ"מ יו"ר הדירקטוריון, והדירקטורים: בנימין בן שהם, נאהד ח'אזם (ראש עיריית שפעם לשעבר), משה אבוטבול ראש עיריית בית שמש, רווית ארידור יפה, משה גילצר גזבר עיריית תל אביב, לילך מורגן מנכ"לית החברה הכלכלית ערד, דני וקנין ראש עיריית בית שמש לשעבר, ומאיר ניצן ראש העיר ראשון לציון לשעבר.