החולה התאבדה בתלייה והבעל תובע את בית החולים

( 8-9-14) בית החולים שיבא בתל השומר נתבע לפצות את בעלה של חולה שאושפזה במחלקה הפסיכיאטרית הסגורה והתאבדה בתלייה במהלך אשפוזה לטענתו עקב רשלנות רפואית חמורה.

בתביעת נזקי הגוף שהוגשה לבית משפט השלום בתל אביב נאמר כי במהלך אשפוזה של המנוחה היא ניסתה במספר הזדמנויות לשים קץ לחייה ולכן הייתה בבחינת "אקדח טעון".

התובע טוען כי הצוות הרפואי של בית החולים לא השכיל למנוע את הנזק וכי בניגוד למטרת האשפוז הכפוי במחלקה סגורה שהינו מניעת פעולה אובדנית, לא השגיח על המנוחה באופן יותר אינטנסיבי, והורה ללא כל סיבה הגיונית וסבירה להתיר את המנוחה מקשריה, ובכך אפשר לה לנוע בחופשיות מחדר ההסתכלות אל המקלחת, ולא נקט באמצעי זהירות להסרת עזרים במקלחות המאפשרים התאבדות בתלייה כפי שאירע, ולא מנע את "הסיכון" להתאבדות המנוחה.

בתביעה נאמר כי המנוחה ניסתה להתאבד באמצעות צינור המקלחת ולמרות זאת לא נמנעה ממנה הגישה לקלחת לבדה, ולא נעשה דבר לשם הסרת צינור המקלחת או החלפת חדר הרחצה לכזה שאין בו צינור.

לדברי התובע בהיות אשתו משוחררת וללא השגחה כשצינור המקלחת נגיש לה, היא נכנסה למקלחת וכרכה את צינור המקלחת סביב צווארה ומותה נקבעה כעבור 5 ימים.

בתביעה שהוגשה באמצעות עו"ד תפארת דמתי-קולה נאמר כי המנוחה אם ל-3 ילדים אובחנה מגיל 20 כסובלת מהפרעת דיכאון וכי החל משנת 1979 החלה בניסיונותיה להתאבד, וכי החל מחודש אוקטובר אותה השנה ועד למותה בסוף ינואר 2011 בהיותה בת 60 במשך כ-32 שנים טופלה המנוחה במחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים, לרבות אשפוזים חוזרים בשל ניסיונות התאבדות ובשל מצבה הנפשי.

לדברי התובע ניסיונותיה של אשתו לשים קץ לחייה היו ידועים היטב לבית החולים כך גם מסוכנותה לשים קץ לחייה. התובע צירף לתביעתו חוות דעת של הפסיכיאטר פרופ' ש.טיאנו הקובע כי הרשלנות הרפואית של הצוות הרפואי הובילה להתאבדות המנוחה.

בחוות הדעת נאמר כי המנוחה הייתה במצב נפשי פסיכוטי וכי רוב גורמי הסיכון להתאבדות התקיימו אצלה והיא אף ניסתה לפחות פעמיים לכרוך חבל או צינור סביב צווארה, מסר המוביל באופן ברור לדרך בה היא מתכונת לבצע את הניסיון האובדני הבא.