בוטלה העברת הגן הארכיאולוגי לאלע"ד

בית משפט השלום בירושלים קבע כי לא ניתן להעביר את הגן הארכיאולוגי מרכז דוידסון שבדרום הכותל המערבי לידי עמותת אלע"ד. בכך, סוכל ניסיון של שר השיכון, אורי אריאל, הממונה על החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי להעביר את הגן לידי עמותת הימין.

הכוונה להעביר את הגן הארכיאולוגי לידי עמותת אלע"ד נחשפה לראשונה ב-News1 בפברואר 2014. על-פי התכנון הייתה אמורה להימסר השליטה על הגן מן החברה לפיתוח ולשיקום הרובע לידי אלע"ד לאחר שהועברה אל החברה לשיקום מידי החברה לפיתוח מזרח ירושלים (פמ"י). תמורת העברת השליטה לאלע"ד הייתה אמורה החברה לשיקום ולפיתוח הרובע לקבל מידי אלע"ד כסף שיכסה חוב שכירות שהייתה חייבת פמ"י לחברה לשיקום ולפיתוח הרובע.

המדינה טענה בתביעה כי מסירת החזקה על הגן הארכיאולוגי בדרך של תפעול שוטף וניהול עומדת בסתירה לעקרון יסוד שלפיו אתר בעל חשיבות לאומית וציבורית ינוהל ויתופעל על-ידי המדינה. עוד טענה כי החוזה שנחתם בין החברה לשיקום לבין אלע"ד מנוגד לחוזה החכירה שבין החברה לבין המדינה, שההסכם לא אושר בממשלה וכי יש בו כדי להגביל את פעולות הממשלה ולפגוע ביחסי החוץ ובביטחון.

מנגד, טענה אלע"ד כי מדובר באתר ארכיאולוגי שאין לו חשיבות לאומית או דתית וכי מדובר בהסכם לתפעול. לטענתם, לחברה לשיקום הרובע שמורות זכויות הניהול וההחזקה באתר. עוד ציינו כי ההסכם אושר כדין וכי הוא אינו נוגד את תקנות הציבור ואינו מגביל את פעולות הממשלה במילוי תפקידה השלטוני.

השופט מרדכי בורשטיין קבע כי אומנם יש לדחות חלק מטענות המדינה לאחר שהוכח שההסכמים אושרו כנדרש ולא הוכח שמדובר במקום מקודש, או שקיימת רגישות ביטחונית או מדינית ביחס אליו. עם זאת, ציין כי דין התביעה להתקבל. קביעות אלו הסתמכו, בין היתר, על עדות מזכיר הממשלה אשר ממנה עלה שאין כל חשש קונקרטי לכך שיחסי החוץ של ישראל ייפגעו אם השליטה במתחם תעבור לידי עמותה פרטית.

הקביעה כי לא מדובר במקום מקודש הסתמכה על טענת המדינה בהליך משפטי אחר [עת"מ (י-ם) 1488-09 ד"ר מחמוד מסאלחה נ' ועדת העררים של המועצה הארצית לתכנון ולבנייה] כי גשר המוגרבים המוביל לשער המוגרבים בהר-הבית, אשר גובל בחלקה הדרומי של רחבת הכותל המערבי, אינו אתר המשמש לצורך דתי או אתר המוקדש לתכלית דתית. "השטח נשוא התביעה דנן הוא מעבר למעלה המוגרבים וככל שמעלה המוגרבים אינו אתר קדוש, בוודאי שהשטח דנן המרוחק מהכותל המערבי אינו אתר קדוש", ציין. עוד הוסיף כי בשטח הגן הארכיאולוגי נערכו בשנה האחרונה מופעי קרקס וליצנות, אשר אינם מתקיימים במקומות קדושים. בנוסף לכל הטענות הללו, הוסיף כי לנוכח החוק הקובע כי שר הדתות מוסמך להכריז על מקום קדוש ולנוכח העובדה ששר הדתות בפועל, סגן השר לשירותי דת אלי בן דהן ציין במכתב בשנת 2013 כי בחלק הדרומי של מתחם דוידסון אין מעמד דתי או רגישות דתית - כדי לאיין את טענות המדינה בדבר קדושת הגן.

עם זאת, לדבריו, לנוכח מיקום האתר - דרומית להר-הבית - אין מקום לאפשר הפעלת האתר במתכונת המוסכמת על-ידי עמותה פרטית. עוד ציין כי הוא מקבל את הטענה שיש בהסכם המעביר את השליטה באתר לידי עמותת אלע"ד כדי להגביל את המדינה בביצוע חובותיה, בפרט בכל הקשור להסדרי תפילה מתגבשים עם זרמים שונים ביהדות. בדברים אלה התייחס לתכנונים להקים רחבת תפילה מעורבת באזור הגן הארכיאולוגי ובחשש שמסירת הגן לשליטת עמותת הימין לא תאפשר להקים את הרחבה הזאת.

"בנסיבות העניין לא ניתן להפריד בין חלקי האתר, ולא ניתן להותיר על-כנו חלק מההסכם ועל כן יש לקבל את התביעה", קבע.

"לא רק גן אלא תקוות"

פסק הדין נפתח בשיר 'ליד חפירה ארכיאולוגית' שכתב המשורר הירושלמי המנוח יהודה עמיחי:

"ליד חפירה ארכיאולוגית ראיתי שברי כלים
יקרים, והם רחוצים היטב, מנוקים ומפונקים.
וראיתי לידם ערמת עפר שפוך שלא
יצלח אף לגדול קוץ ודרדר.

שאלתי: מה העפר הזה אשר נפו
אותו וטלטלו אותו ועינו אותו ואחר
שפכו אותו? עניתי בלבי: העפר הזה
הוא אנשים כמונו, אשר בחייהם היו מופרדים
מן הנחושת והזהב והשיש, וכן במותם.
העפר הזה הוא אנחנו, גופינו ונפשותינו,
כל המילים שבפינו, כל התקוות".

השופט בורשטיין ציין כי כמאמר יהודה עמיחי, הגן הארכיאולוגי אינו רק גן אלא מילים שבפי העם ותקוות. "יש לקוות שהמדינה תשכיל לפתח הגן לטובת כלל הציבור כנדרש ולהמשיך לשכלל את ירושלים שהיא יפה נוף משוש כל הארץ, הר ציון, ירכתי צפון, קריה נאמנה".

"לנוכח מסקנת הדברים, אני קובע שצו המניעה שניתן - יהפוך לקבוע. לפיכך מוצהר כי ההסכם שבין החברה לעמותה - בטל. נאסר בזאת על הנתבעת 1 [החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי] להעביר אתר הגן הארכיאולוגי לנתבעת 3 [עמותת אלע"ד] לתפעולה או לניהולה, אלא אם יתקבל אישור הממשלה לכך". לשון פסק הדין.