צוות אסטרונומים ואסטרופיזיקאים, הכולל את פרופ' יהודה הופמן ממכון רקח לפיזיקה באוניברסיטה העברית, עסק לאחרונה בחקר מִתְאָרו של צביר-העל המקומי של גלקסיות (הכולל זו שלנו).
במאמר שהתפרסם השבוע ב-NATURE מתואר צביר-העל שמופה על-ידי הצוות וזכה לשם "לָנְיָאקֶאָה" (משמעו בשפה הילידית של הוואי: "גן עדן עצום").
גלקסיות לא מפוזרות בצורה רנדומלית ברחבי היקום, אלא מצטברות בצבירי גלקסיות. הקבוצה המקומית בה אנחנו נמצאים היא צביר קטן של שתי גלקסיות, שביל החלב והאנדרומדה. צבירי גלקסיות מכילים עד אלפי גלקסיות. צבירי הגלקסיות עצמם מצטברים ויוצרים “צבירי-על”. התפלגות הגלקסיות במרחב מדמה מעין רשת של קורים - הנראית דומה לרשת קורי עכביש ולרשתות הנוירונים במוח - המשאירה חללים ענקיים חסרי גלקסיות ומתכנסת אל צבירי הגלקסיות הגדולים.
הגדרת גודלם והיקפם של “צבירי-על" נשארה פתוחה ומאתגרת. הצוות מציע דרך חדשה להגדיר ולמדוד מבנים עצומים אלה על-ידי בחינת השפעתן על מהירותן של גלקסיות. גלקסיה בין שני מבנים כאלה תיקלע לקרב גרביטציה בין צבירי-העל המקיפים אותו, שיקבע את מהירותה וכיוון תזוזתה. בעזרת מיפוי המהירויות של גלקסיות ביקום הקרוב אלינו, הצליח הצוות להגדיר את האזור בחלל עליו "שולטת" כבידתו של כל צביר-על. עבודת הצוות שהתבססה על שילוב של תצפיות חדשות ושיטת החישוב החדשה הביאה לזיהוי ומיפויו של ה-“לניאקאה” כצביר-העל המקומי שעל שפתו אנו שוכנים. קוטרו של לניאקאה הוא כ-500 מיליון שנות-אור ומסתו פי 1,710 ממסת השמש.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה