נדחתה תביעה לפיצוי בשל הוצאת ילד

שופטת בית משפט השלום בירושלים, תמר בר-אשר צבן, דחתה בשל התיישנות (19.8.14) תביעה בסך 2.5 מיליון שקל שהגיש גבר נגד מערכת בתי המשפט, משרד הפנים והמשטרה, לאחר שגרושתו הוציאה את בנם מהארץ למרות איסור שהטיל בית המשפט.

בשנת 1999 הורה בית המשפט למשפחה להוציא צו עיכוב יציאה מן הארץ שימנע מן האישה להוציא את הבן, אך הצו לא הוצא ובשנת 2000 יצאו האישה והילד מן הארץ ולא שבו. התביעה הוגשה בשנת 2010, והמדינה טענה שהיא התיישנה.

בר-אשר צבן קיבלה את טענת ההתיישנות לאחר שדחתה את כל טענותיו של האב שנועדו להצדיק את האיחור. ראשית דחתה את טענתו, לפיה "ידוע לכל" שהיועץ המשפטי לממשלה בשנות ה-50, חיים כהן, הוציא הנחיה לפיה המדינה לא תעלה טענת התיישנות בתביעות נגדה. לדבריה, לא הובאה כל ראיה לכך ובהנחיות הנוכחיות של היועץ אין זכר לדבר.

הגבר טען, כי רק בשנת 2007 נודע לו שלא הוצא צו עיכוב יציאה. על כך אומרת בר-אשר צבן, כי מועד תחילת מרוץ ההתיישנות היה צאתם של האישה והבן בשנת 2000, עובדה עליה ידע הגבר בזמן אמת שכן הוא התלונן על כך במשטרה לאחר חודש. עוד נדחתה טענתו לפיה המדינה הודתה בשנת 2009 בקיומה של זכותו לתבוע, שכן בניגוד לגירסתו - מזכירות בית המשפט רק הורתה להוציא את הצו ולא אמרה דבר לגבי הנסיבות שהביאו לכך שלא הוצא במועד.

לבסוף טען הגבר, כי מצבו הנפשי מנע ממנו להגיש את התביעה במועד. על כך אומרת בר-אשר צבן, כי הדבר לא הוכח וכי לקותו הנפשית טופלה והוא תפקד כהלכה לאורך השנים. בשולי הדברים אומרת בר-אשר צבן, כי יש לתמוה על כך שהגבר לא נקט בפעולה כלשהי להשבת בנו, וגם כאשר איתרה אותו הפרקליטות בשנת 2011 - הוא לא נענה להצעתה לסייע לו בחידוש הקשר עימו. בנסיבות אלו, תמוהה העובדה שהוא תובע פיצויים בטענה לנזקים ולכאב שנגרמו לו בשל הניתוק מהבן.

את האב ייצג עו"ד מיכאל דבורין, ואת המדינה - עו"ד ליאור סקברר.