( 20-08-14) הפסיכיאטר פרופסור פנחס סירוטה( 66) מנהל מחלקה בבית החולים אברבנאל הגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים ערעור על הרשעתו בבית הדין למשמעת של עובדי המדינה בפגיעה במשמעת בשירות המדינה ובהתנהגות שאינה הולמת את תפקידו כעובד מדינה העלולה לפגוע בתדמיתו של שירות המדינה.
זאת בכך שביצע מעשים מגונים והטרדה מינית כנגד רופאה פסיכיאטרית במחלקה שבניהולו. לחילופין מערער סירוטה על עונשו- פיטורים לאחר 27 שנות עבודה, נזיפה חמורה ופסילה למשרד הבריאות למשך שנתיים.
לדברי הפסיכיאטר פנחס סירוטה טענת ההגנה המרכזית שלו במשפטו הייתה כי הוכח באופן חד משמעי שלכל אחד משני העדים העיקריים במשפטו המתלוננת ומנהל בית החולים ד"ר יהודה ברוך היה אינטרס משלו לפגוע בו, וכי התלונה נגדו היא תולדה של האינטרסים הללו, ולא של אירוע שקרה במציאות. בנוסף, עדי תביעה אחרים תמכו בגרסתו וסתרו את גרסתה עתירת הסתירות של המתלוננת.
לטענת סירוטה בפני בית הדין הוכח כי מנהל בית החולים היה שרוי בעימות קשה עמו בשל השימוש שעשה המנהל שלא בסמכות ורשות בכספי קרנות המחקר שלו בסכום של כ-500,000 שקלים. לטענת סירוטה בניגוד לרופאים אחרים אשר מקרנות המחקר שלהם נלקחו כספים לשימושים שונים של בית החולים, הוא התנגד בתוקף כי ייעשה שימוש בסכום העתק של חצי מיליון שקלים שצבר במאמצים רבים לאורך השנים.
על רקע העימות האמור טוען סירוטה, מנהל בית החולים נקט בצעד חריג עם קבלתה של המתלוננת לעבודה במחלקה שבניהולו, כאשר בטרם החלה בעבודתה הזהיר אותה מפני "נוהגו" כביכול של פרופ' סירוטה לגעת בנשים בצורה בלתי הולמת, ואף הפציר בה לפנות אליו לאלתר אם דבר מעין זה יתרחש.
לדברי סירוטה אישיותה של המתלוננת הייתה בעייתית והיא חיפשה כל העת את קרבתו ואת עצתו זאת בניגוד מוחלט לעדותה לפיה בשל ההטרדה כביכול מצדו היא ניסתה להפחית את פגישותיה עמו למינימום האפשרי, ולטענתו במהלך מעשי הטרדה הנטענים על ידה היא הידקה והעמיקה עמו את הקשר.
סירוטה טוען כי תלונתה של המתלוננת לפיה כביכול הטריד אותה מינית הוגשה על ידה מיד לאחר שנודע לה מפיו של מנהל בית החולים כי הוא מעדיף כסגנו רופא אחר על פניה, והיא לא יכלה לשאת את הפגיעה בה בשל אי זכייתה בסגנות.
לדברי סירוטה באמצעות עוה"ד גיורא אדרת ונמרוד ליפסקר המדובר בתלונה כוזבת פרי דמיונה של המתלוננת ועדותה כאילו נשים אחרות במחלקה הוטרדו אף הן על ידו והתלוננו על כך בפניה, התבררה כשקרית וכי הנשים שהעידו כעדות תביעה סתרו את דבריה.
לסיכום טוען פרופ' סירוטה כי בית הדין התעלם לגמרי משורה ארוכה של ראיות, עובדות משמעותיות , וכי טענות ההגנה שהוכחו בפניו עמדו בניגוד למסקנותיו, והדבר מחייב קביעה לפיה הרשעתו אינה מבוססת. לטענת סירוטה לא ניתן היה לבסס הרשעה על סמך גרסתה הבלתי מהימנה ורוויית הסתירות של המתלוננת.
בנוסף הכרעת הדין מבוססת על עדות בלתי עקבית ועתירת שקרים ועל סתירות מהותיות כולל סתירות לעדותם של עדי תביעה אחרים. לדברי פרופ' סירוטה ריבוי הטעויות בהכרעת הדין מחייב את קבלת הערעור ואת זיכויו מכל אשמה או לחילופין מחמת הספק.
לחילופין בלבד בנסיבות האינדיבידואליות של המקרה ובכלל זה עברו המשמעתי המופתי של פרופ' סירוטה, תרומתו העצומה ומסירותו הרבה למערכת הבריאות, למטופלים ולבני משפחותיהם במשך 27 שנה, היותו קרוב לגיל הפרישה, מצבו הבריאותי, השעייתו הממושכת מעבודתו והפגיעה הכלכלית בו, הפגיעה במוניטין וכו' היה ראוי להימנע מפיטורים, אמצעי המשמעת החמור ביותר מבין האמצעים העומדים לרשות המדינה.
בגזר דינו של סירוטה שניתן לפני כחודש נקבע כי עבירה של הטרדה מינית מעצם טיבה מחייבת גישה מחמירה ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בעובד בשירות הציבורי. עוד נקבע כי ישנה חשיבות מכרעת להרתעת בעלי סמכות ומרות כלפי הכפופים להם או הנתונים למרותם בכל הקשור לביצוע עבירות של הטרדה מינית. בית הדין הדגיש בגזר דינו כי מחובתו לספק הגנה לזכותם המוחלטת של עובדים על גופם.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה