אל"מ בדימוס טוביה רביב תובע דיבה את תא"ל בדימוס עוזי עילם

( 8-7-14) טוביה רביב אלוף משנה בדימוס תושב מודיעין הגיש לבית משפט השלום בפ"ת תביעת דיבה בסך 150,000 שקלים כנגד עוזי עילם תת אלוף בדימוס תושב סביון.

בתביעה נאמר כי התובע היה מפקד חטיבה באוגדת שרון שלחמה בסיני במלחמת יום הכיפורים, ואילו הנתבע מילא לאחר שחרורו מצה"ל תפקידים רמי מעלה במערכת הביטחון ובין היתר שימש כמנכ"ל הועדה לאנרגיה אטומית ומדען ראשי של מערכת הביטחון.

לדברי רביב במלחמת יום הכיפורים הרבה הנתבע להימצא בחדר המלחמה ( חמ"ל) של המטכ"ל המכונה "הבור", ובשנת 2013 פרסם ספר בשם "עדות מן הבור" בו מסופר על אירועים שונים שאירעו במלחמה ועל מפקדים שלחמו בה.

לדברי התובע "העובדות" שציין הנתבע בספרו אינן תיאורים אותם ראה במו עיניו אלא התרשמותו משדה הקרב בהימצאו מעל 350 ק"מ ממנו, וכפי שלטענתו שמע מקצינים שונים בפגישות מקריות.

לטענת התובע בספרו כתב הנתבע על חטיבה 600 ועל מפקדה את שלושת הפרסומים הבאים אשר קריאתם במצטבר עולים יחדיו לכדי הוצאת לשון הרע: " חטיבה 600 לא כל כך מתקדמת ולא מגיעים לגשרים שלהם"...."איכשהו קשה לי להשתחרר מהרושם שהמח"ט וכל החטיבה אינם מה שצריך להיות"...." שאלתי את אברשה למה חטיבה 600 לא זזה, והצעתי לו תשובה: המח"ט. הוא אישר, ואפילו הוסיף כהנה וכהנה הערות על כיצד ראה הוא את הקרבות כשהיה לצדו של אריק שרון".

לטענת התובע כאשר קוראים את שלושת הפרסומים באופן מצטבר עולים הם יחדיו לשון הרע: "חטיבה 600 אינה מתקדמת"(רמז שזה בניגוד לפקודות- ולאן הייתה צריכה להתקדם ולא התקדמה?, "המח"ט וכל החטיבה אינם מה שצריך להיות", האשם בכל זאת הוא המח"ט. התובע סבור כי הפרסומים האלה במצטבר משום הוצאת לשון רע.

לטענת התובע הדברים שכתב הנתבע לא רק שאינם אמת אלא הם דברי בלע שפגעו פגיעה אנושה בשמו הטוב של מפקד החטיבה. בנוסף נפגעו פגיעה אנושה גם המשפחות השכולות שאינן בטוחות עוד באם התובע שמר על יקיריהם כפי שצריך היה, ואולי נפילת יקיריהם הייתה יכולה להימנע אילו תפקד התובע כראוי.

לדברי התובע הפרסום האמור מייחס לו כשלנות שלא היו ולא נבראו בפיקודו על החטיבה בעת הקרבות, ומתבקשת המסקנה אצל הקורא הסביר כי הוא אחראי במידה זו אחרת לדמים הרבים ששפכה חטיבה כתוצאה מהתפקוד הלקוי שלו, כך לטענת הנתבע.

לדעת התובע הקורא הסביר והרגיל הקורא את העובדות המתוארות בספרו של הנתבע מבין את הדברים באופן פשוט והברור ורואה בהם דבר אמת, מאחר והם מופיעים בספר ובמיוחד כשכותב הספר הוא אישיות חשובה ביותר בישראל, והתגובה שלו תהיה או עשויה להיות רגש של בוז כלפי התובע.

לטענת התובע הנתבע כתב דברים שאינם אמת המהווים לשון הרע ופוגעניים מאוד גם בדמויות אחרות שלחמו כמו בדמותו של הקצין המנוח האלוף דני מט שכבר אינו יכול לתבוע את עלבונו. לדברי התובע בנוסף לפגיעה כלפיו גרם הנתבע נזק נפשי לא יתואר למשפחות השכולות.

לטענת התובע באמצעות עו"ד חניתאי אליגון הפרסום לא היה אמת, נעשה בקלות דעת, ללא בדיקה, והנתבע שלח חיציו לכל עבר ובקלות ראש וביד קלה חרץ דינם של אנשים שחרפו נפשם בקרב.

התובע מאשים את הנתבע בכך שגרם לו לנזק נפשי כבד אותו הוא ישא עד סוף ימיו ולדבריו על בית המשפט לקחת בחשבון את מעמד התובע והנתבע בציבור, את הפגיעה הנפשית הקשה במפקד החטיבה ובחייליו שנגרמה להם עם פרסום דברי הבלע המכפישים אותם, את חבריהם שנפלו, ואת אי התנצלות הנתבע על הפרסום.

לדברי התובע בניגוד לדברים שכתב הנתבע ביצעה חטיבה 600 בפיקודו משימות קשות ביותר בצורה הטובה ביותר האפשרית בנסיבות הקשות של הלחימה. החטיבה איבדה 119 מחייליה וקציניה, 18 מחייליה נפלו בשבי כולל שני מפקדי פלוגות ובנוסף נפצעו כ-200 חיילים וקצינים מהחטיבה ו-31 מחיילי החטיבה קיבלו ציונים לשבח.

בנוסף לסעד הכספי מתבקש בית המשפט לחייב את הנתבע בפרסום הכחשה והתנצלות בעיתונים נפוצים.