בג"צ: ביתו של מסיע המחבל לפיגוע בקריית היובל - ייאטם

בג"צ קבע (יום ד', 26.11.03), כי ביתו של אחמד עאדל ג'אבר סעאדה מירושלים, שהסיע את המחבל-המתאבד לפיגוע בקו 20 בקריית היובל בירושלים - ייאטם.

השופטים יעקב טירקל, אדמונד לוי וסלים ג'ובראן, דחו את עתירתם של אימו של המחבל, סמירה סעאדה, והמוקד להגנת הפרט, נגד צו ההריסה שהוציא אלוף פיקוד העורף, יאיר נווה, לאטימת הקומה הראשונה בבית המשפחה בא-טור, בה התגורר סעאדה.

סעאדה הבן היה מעורב בפיגוע ההתאבדות בקו 20 בשנות קריית היובל בבירה, שאירע ב-21 בנובמבר 2002. הוא הסיע את המחבל-המתאבד במונית לאזור "צומת המפלצת", הסמוך למקום הפיגוע, והיה מעורב בפעולות הכנה לקראת הפיגוע. בפיגוע נהרגו 12 בני אדם, ביניהם ילד בן 6, ילדה בת 14 וילד בן 16, ונפצעו 48 אנשים נוספים.

העותרים טענו, באמצעות עו"ד אנדרה רוזנטל, כי לתקנה 119 לתקנות ההגנה, שמכוחה הוצא צו האטימה "אין מקום בספר החוקים במדינה יהודית ודמוקרטית" והשימוש בה אינו מידתי. לטענתם, הריסה או אטימה של בית בו מתגורר מחבל הוא צעד של ענישה ולא של הרתעה, ובכל מקרה לא הוכח שהרתעה כזאת מועילה.

עוד טענו העותרים, כי יש להמתין עד סוף ההליך הפלילי נגד סעאדה, ורק לאחר מכן להחליט אם יש טעם לעשות שימוש בתקנה 119 לתקנות ההגנה, וכן כי הזמן הרב שחלף ממועד הפיגוע ועד להחלטת האטימה, מעיד כי היא התקבלה משיקולים זרים.

בג"צ: השימוש בתקנה 119 הינו מידתי וראוי

כאמור, בג"צ דחה את טענותיהם של העותרים. השופט טירקל, שכתב את פסק הדין, קבע כי אין פגם בתקנה 119 וכי השימוש בה נעשה באופן מידתי וראוי.

"בנסיבות הפרשה - ובמיוחד על-רקע החומרה היתירה של מעשי המחבל - פעל המשיב בגדר סמכותו והפעיל אותה באופן מידתי... האלוף יאיר נווה, שהחליט להחרים את המבנה ולהסתפק באטימת קומת המגורים הראשונה בבית, שבו התגורר המחבל עם אימו, העותרת, וחמשת אחיו ולא לאטום את הבית כולו. זאת, מן הטעם שבקומה שמעל הקומה הראשונה מתגוררים אחרים - אמהּ של העותרת ובני משפחתה - שעלולים להיפגע אף הם במקרה של אטימת הבית כולו", כתב טירקל.

טירקל דחה גם את הטענה כי האטימה היא צעד של ענישה ולא של הרתעה, והוסיף שאין כל סיבה לפקפק בכך שאטימת בתים מרתיעה לפחות חלק מהערבים הפוטנציאליים מביצוע זממם.

"טענתו של בא-כוח העותרים, כי לא הוכח שהרתעה כזאת מועילה, אף היא דינה להדחות", כתב טירקל. "השאלה מה יעילותה של ההריסה או האטימה של בית שבו התגורר מחבל, נידונה לא פעם בעבר ונפסק כי זהו עניין להערכתם של גורמי הבטחון, וכי אין לבית המשפט יסוד לפקפק בהערכתם שאמצעי זה מועיל".

טירקל: אין זו שעה למחילה

"גם בטענה שחלף זמן רב ממועד הפיגוע ועד להחלטת המשיב בעניינו של המחבל - כ-7 חודשים - וכי הדבר מעיד כי בבסיס ההחלטה עומדים 'טעמים זרים', לא מצאנו ממש. ביום 1.4.03 נתפס המחבל על-ידי גורמי הביטחון, ביום 20.5.03 הוגש עליו כתב אישום ובחודש יוני 2003 נכנס לתפקידו אלוף פיקוד העורף הנוכחי, שבחן את העניין מחדש וביום 8.7.03 נתן את צו ההחרמה והאטימה. אין במהלך הדברים האמור דבר המלמד על 'טעמים זרים' העומדים בבסיס החלטתו", קבע טירקל.

טירקל כתב עוד, כי למרות שהדעת אינה נוחה מכך שאימו של סעאדה, שככל הנראה לא ידעה על מעשיו של בנה, תסבול בשל מעשים אלה, הרי ש"הסיכוי שהרס בית או אטימתו, ימנע בעתיד שפיכות דמים, מחייב אותנו להקשות את הלב ולחוס על החיים, העלולים ליפול קורבן למעשי זוועה של מפגעים, יותר משראוי לחוס על דייריו של הבית. אין מנוס מכך".

בית המשפט דחה גם את בקשת העותרים להגביל את תקופת האטימה בזמן, או לקבוע פרק זמן שאחריו תהיה אימו של סעאדה זכאית לבקש "מחילה" וביטול של צו ההחרמה והאטימה.

"בקשה זו קשה עלינו. רק שנה אחת חלפה מאז הפיגוע המזוויע ביום 21.11.02. קולות הנפץ מהדהדים באוזנינו, זעקות הנפגעים מנסרות בחלל עולמנו, דמי הקורבנות צועקים אלינו מן האדמה ובני המשפחות הפגועות מבכים את יקיריהם. אין זאת שעה למחילה", סיים טירקל.

את אלוף פיקוד העורף ייצגה עו"ד דינה זילבר ממחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה.

בג"צ 6288/03 סמירה סעאדה נ' אלוף פיקוד העורף