העליון על כתב אישום כראיה משמעתית

בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין צריך לפעול בצורה מאוזנת בהתייחסותו לכתב אישום נגד עורכי דין בבואו להחליט על השעייתו הזמנית: לראות בו ראיה משמעותית אך לא נחרצת. כך קובע (יום א', 30.6.14) שופט בית המשפט העליון, אליקים רובינשטיין.

בית המשפט העליון דחה את ערעורה של ועדת האתיקה במחוז תל אביב על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים, לפיה על בית הדין המשמעתי לבחון את הראיות לכאורה שבכתב האישום בטרם יחליט להשעות עורך דין עד לגמר ההליכים נגדו. לאור זאת, בוטלה השעיית החלקית של עו"ד אילת אפיק-חכמון, המואשמת בשיבוש מהלכי משפט.

רובינשטיין אומר: "ברי כי כתב אישום הוא מסמך משמעותי, ועל כך לא ייתכן חולק. איננו סבורים, בכל הכבוד, כי יש לראותו גרידא כ'מסמך של פקיד הרשות המבצעת', מבלי לפגוע גם בכזה, ועלינו לתת לו את משקל הראוי לאחר שנבחן בכור התביעה (כך גם בדיני המעצרים, למשל). מנגד, זכויות הנאשם בדין המשמעתי בהקשר דנא הן לנסות להראות כי אין ראיות לכאורה, או שיש לו הגנה בדרגה כזאת המצדיקה התייחסות מקלה לעניין השעייתו.

"כאן תפקידו של בית הדין המשמעתי האיזורי בכל תיק. הוא לא יקל ראש בכתב האישום, הוא גם לא יאפשר לגרור אותו להכרעת דין פלילית או למשפט זוטא – אך הוא גם יאפשר העלאת טענות קונקרטיות ממוקדות בנושא כתב האישום, ואלה ייבחנו תוך עיון בראיות, תוך שיזכור בית הדין כי עניינו ראיות לכאורה. בית הדין יידע במומחיותו לבחון אם עסקינן ב'טיפוס על קירות' ובמשיכת זמן, או בטענות מהותיות ראויות לשלב בו מדובר".

השופטים ניל הנדל ונעם סולברג הסכימו עם רובינשטיין. את ועדת האתיקה ייצגו עוה"ד מייק יורק-ריד ויוסי זויטיא, ואת אפיק-חכמון - עוה"ד אלון רון ורונן מנשה.