ארבל: לשקול הפחתת המונופול של עורכי הדין

השופטת בדימוס עדנה ארבל קוראת לשקול את האפשרות לאפשר לגורמים נוספים להעניק שירותים שכיום רק עורכי דין רשאים להעניק. ארבל מדגישה, כי ניתן יהיה לעשות זאת רק בחקיקה ראשית ורק לאחר שיוקמו מנגנונים שיגנו על האינטרס הציבורי.

בשולי פסק הדין בנושא המרכז למימוש זכויות רפואיות (יום ד', 25.6.14) אומרת ארבל, כי קיים קושי בשרטוט קו גבול ברור בין שירות שיכול לתת כל אדם, לבין שירות שאותו רצוי לייחד לעורכי דין. בשאלה זו ניצבים אינטרסים לגיטימיים משני צדי המתרס, המתחרים על האופן שבו תפורש הוראת ייחוד המקצוע. לדבריה, בהחלט ייתכן ששירותים משפטיים מסוימים ונקודתיים יסופקו לציבור הרחב אף על-ידי מי שאינם עורכי דין. לא כל הכרוך במימוש זכויותיו של הציבור צריך להיות נחלתם הבלעדית של עורכי דין, היא אומרת.

עם זאת, מדגישה ארבל, פתיחת שוק השירותים המשפטיים לגורמים אחרים אינה יכולה להיעשות במצב הדברים הנוכחי, קרי בהעדר הסדרה מוקדמת של גופים אלה - בהיעדר מנגנוני פיקוח ובקרה אשר יבטיחו, כי השירות ניתן לאחר הכשרה מתאימה ובכפוף לכללי התנהגות מחייבים.

ארבל מתייחסת לטענה לפיה מנגנוני הבקרה הקיימים על עורכי הדין אינם מספיקים כדי למנוע כשלים בעבודתם, ומסיקה ממנה את ההפך ממה שסוברים בעלי טענה זו: "אם דרישות מינימאליות אלה אינן מצליחות בפועל להגן כראוי על הציבור, כי אז על אחת כמה וכמה שלא ניתן להתיר מתן שירותי משפט לכל גורם המעוניין בכך, בלי שיהיה כפוף למסגרת כלשהי של פיקוח. כל מסקנה אחרת עלולה להוביל להפקרת הציבור לחסדיהם של נותני שירותים כאלה ואחרים ובכך לחושפו לנזק, שאחריתו מי ישורנה".

כך או כך, מדגישה ארבל, אין זה בסמכותו של בית המשפט העליון לפתוח את השוק לנוכח לשונו המחייבת של סעיף 20. זוהי מלאכה השמורה למחוקק, לשקול לאחר בחינה מקיפה ורוחבית של מכלול האינטרסים, האם יש מקום "לכרסם" בייחוד המקצוע במתכונתו הנוכחית ובאיזו דרך לעשות זאת.

על-כן, כל שנותר הוא לפרש את הוראת ייחוד המקצוע בצמצום, באופן שיגן על הציבור מפני שירות בלתי נאות מצד אחד, ובה-בעת ימזער את הפגיעה בחופש העיסוק ובאוטונומיה לבחור מייצג ויקדם ככל הניתן את הנגישות למערכת המשפט מצד שני, מסכמת ארבל.