ביהמ"ש: חוזה לא חוקי בין חברה קבלנית לעירייה

בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק כי ההסכמים שנחתמו בין עיריית תל אביב לבין חברת נכסי רמת אביב (בפירוק מרצון) בקשר לפרויקט סביוני רמת אביב-בטלים בשל היותם בלתי חוקיים. השופטת ד"ר דרורה פלפל ציינה כי על-פי וראות חוק החוזים משבוטל חוזה צריך כל צד להחזיר למשנהו את שקיבל על-פי החוזה.

ואולם בנסיבות המקרה הנדון כאשר כל הפרויקט בנוי וכשיש מחלוקת אם שולמו כל כספי ההתחייבות "החוזית" אם לאו, הדרך הנכונה היא לקבוע כי למרות שהחוזה בוטל, המבנים שהוקמו שרירים וקיימים ואין להרוס אותם.

בנוסף קבעה השופטת כי אין על חברת נכסי רמת אביב לשלם לעירייה כל סכום כסף אם נותר, ואין החברה יכולה "לגבות בחזרה" את התשלום הלא חוקי ששילמה.

לדברי השופטת הסיבה להיעדר השבה לחברה היא בכך שהיא אינה מחזירה את המצב לקדמותו כדי לזכות בהשבה, מאחר שהחזרת המצב לקדמותו משמעו הריסת כל המבנים.

בעתירתה טענה חברת נכסי רמת אביב כי סיכמה עם העירייה כי במקום שתבנה מבני ציבור בפרויקט סביוני רמת אביב היא תשלם את סכום ההיטל במזומן לידי העירייה, וכי נכון היא שילמה לעירייה כ-60 מיליון שקלים בגין היטל מבני ציבור ונותר סכום של כ-16 מיליון שקלים( נכון לאפריל 2012) להשלמת מלוא התשלום.

ואולם בעקבות פסיקת בית המשפט העליון מיוני 2011 לפיה התקשרות חוזית בין רשות מקומית לבין יזמי בניה המשיתה עליהם התחייבויות שאינן מעוגנות בחוק, היא התקשרות פסולה, פנתה החברה אל העירייה בפברואר 2012 בדרישה להשבת כל התשלומים המבוססים לעמדתה על הסכמים בלתי חוקיים.

לטענת חברת נכסי רמת אביב גביית היטל מבני הציבור הינה פעולה אשר נעשתה על-ידי העירייה בניגוד לעקרון חוקיות המנהל וללא סמכות המעוגנת בדין, ומשכך דינה בטלות.

בפסק הדין קבעה השופטת כי כל פעולה של רשת שלטונית לרבות גביית כספים עבור הקמה של מבני ציבור בין אם היא מהווה תנאי להסכמת הרשות לקדם תוכנית המגדילה את זכויות הבנייה במקרקעין ובין אם היא מהווה תנאי להוצאת היתרי בנייה- מחייבת הסמכה של הרשות בלשון מפורשת של החוק, וזהו עקרון יסוד אשר לא קוים במקרה הנדון.

השופטת ציינה כי אומנם במקרה הנדון בשלב הראשוני הדרישה להקמת מבני ציבור שהומרה בתשלום כסף במזומן היוותה תנאי לקידום התב"ע ולא להוצאת היתרי בנייה, אולם כן נשמרה זיקה הדוקה בין הקמת המבנים לבין הוצאת ההיתרים.

השופטת השתכנעה כי ההסכמים שנחתמו בין הצדדים במקרה הנדון בסוגיית מבני הציבור בפרויקט הינם הסכמים פסולים, מאחר שאינם מעוגנים בחוק.

בפסק הדין נקבע כי שני הצדדים קיימו את חלקם בהסכם הבלתי חוקי שבוצע עד תום ( למעט ענין התשלום שלגביו יש מחלוקת בין הצדדים) כאשר מחד העירייה קידמה את התב"ע שמכוחה הוגדלו זכויות הבנייה של החברה בפרויקט, ומאידך שילמה החברה לעירייה עבור הקמת מבני ציבור כאשר הללו נבנו בפועל. אשר על כן בנסיבות בהן קוימו התחייבויות החוזיות של שני הצדדים לא ניתן להשיב את הגלגל לאחור.

לדברי השופטת צדדים אינם יכולים להסכים ליצור חוזה לא חוקי, ומשהעדיפה החברה אינטרסים כלכליים שלה הרי מה ששילמה שילמה. השופטת ציינה כי החברה יכולה הייתה לבנות את הפרויקט על-פי התב"ע הקיימת ונראה כי לא הייתה נדרשת להקים או לממן מבני ציבור, אלא שהיא ביקשה לשנות את תנאי התב"ע באופן שימקסם את רווחיה באמצעות הגדלת זכויות הבנייה.

השופטת לא חסכה את שבט ביקורתה גם על העירייה שלדבריה זו דרכה במגוון נושאים לא רק מהיום אלא מימים ימימה, ובמקרה הנדון היא זו שמשכה לעריכת החוזה הבלתי חוקי ועל כן יהיה זה נכון לחייבה בהוצאות החברה בסך 75,000 שקלים.

-