היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין יצא כבר אתמול (יום ב', 22.10.01) בהתקפה חסרת תקדים כנגד היוזמה לאפשר לחברי מרכז במפלגות - להתמנות כדירקטורים בחברות ממשלתיות, מבלי שיחוייבו להציג כישורים מיוחדים, כפי שמחייב כיום החוק.
משרד המשפטים פרסם היום (יום ג', 23.10.01) את מכתבו/מחאתו של רובינשטיין, במטרה להזהיר מפני העתיד לבוא, היינו: מפני שינוי החוק וקבלת ההצעה בכנסת.
ההצעה שהוגשה על-ידי ח"כ אברהם הירשזון (הליכוד), אושרה אמש על-ידי ועדת השרים לעניני חקיקה, בראשה עומד שר המשפטים מאיר שטרית. ההצעה מעוררת סערה ומחלוקת פוליטית, שכן המשתמע ממנה הוא זה: שרים ואישי ציבור בכירים, יוכלו למנות חברי מרכז לכהונת דירקטורים בחברות ממשלתיות, באין מפריע, ומבלי שניתן יהא לדרוש מהם כישורים מיוחדים - מעבר לקשרים המיוחדים שיש להם, מטבע הדברים, כחברי המרכז, עם שרים, חברי כנסת ואישי ציבור.
חששו של רובינשטיין הוא מפני התנהלות של יד רוחצת יד: חברי מרכז ייתנו קולם ותמיכתם רק לשרים וחברי כנסת שיוכיחו עצמם, וייפעלו למינויים רבים ככל האפשר.
מכתבו החריף של רובינשטיין הונח בפני ועדת השרים לחקיקה. ואולם, למרות זאת, אושרה ההצעה ברוב של שישה כנגד 1 (דן מרידור).
נביא כאן חלקים ממכתבו של רובינשטיין, המדברים בעדם:
א) בהמשך לשיחתנו מן השבוע החולף, והואיל ונמסר לי כי ועדת השרים לחקיקה תדון היום בהצבעה, אבקש להביע, במלוא הכבוד, התנגדות גמורה לתוכנה.
ב) משמעות ההצעה היא, כי חברי מרכז - להבדיל מחברי מפלגה אחרים - הנתבעים כיום לכישורים מיוחדים בעת בדיקת מועמדותם לכהונת דירקטור, ייחשבו כחברי מפלגה "רגילים" שאינם טעונים כישורים כאלה.
ג) אין אדם בישראל שאינו יודע כי מרכזי מפלגה, שלא כאמור - בכל הכבוד - בדברי ההסבר להצעה, הם בסיס כוח פוליטי מן המעלה הראשונה, וחברי מרכז הם גורם מרכזי בפעילותו המפלגתית של כל שר. הזירה לשר, שבו הם בוחרים ולפיכך יש תלות ברורה ומובהקת ביניהם, קיימת בהחלט - שלא כאמור בהצעה.
ד) משמעות הדברים היא, כי במקום לבחור אנשים כדירקטורים בגלל התאמתם לחברה הממשלתית או לתאגיד על-פי דין, והשרים לעניין זה הם נאמני הציבור, ייאלצו לבחרם בגלל חברותם במרכז, ויהא זה שיקול מרכזי, גם אם יהיו הללו בעלי כישורים פורמליים. הסיכוי לאדם שאיננו חבר מרכז, ויהא מוכשר ומתאים ביותר, יפחת במידה רבה.
ה) אנו מדברים, כידוע, בסעיף 18ג לחוק החברות הממשלתיות שנחקק ב-1992. הנה מדברי יו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט דאז, ח"כ דדי צוקר, בכנסת על-דעת חברי הוועדה ולאחר סקירתם של ממצאי מבקר המדינה לאורך שנים:
"ההטיה הזו לכיוון המפלגתי על חשבון המרכיב המקצועי הפכה למכת מדינה, היא הפכה למכה של המשק הישראלי, והשיטה הפוליטית של הבחירה במרכזים עודדה את מינוי הדירקטורים שעיקר כישוריהם היה כוח בתוך מרכז המפלגה או יכולתם הקבלנית להאדיר שמו של שר ולרומם אותו.
מה אומר החוק? הנחת היסוד שלו היא הצורך בשינוי רדיקלי, חד-משמעי, גורף, של נקודת האיזון בין הצרכים המקצועיים וצרכי ניהול עסקים בהיקף העצום הזה של המיליארדים שמנהלות החברות הממשלתיות, יצירת נקודת איזון חדשה. העדפת העניין המקצועי והעמדת הכישורים בראש הסולם, מבלי לשלול מן הנבחר, מי שנושא באחריות הציבורית, להשפיע, אבל כל עוד הכשרון, היכולת הם המפתח מבחן היכולת ולא מבחן העסקנות המפלגתית.
השר הממנה הוא נאמן הציבור, הוא חייב להפעיל את סמכותו במינוי אותם מועמדים לדירקטורים או חברי הנהלות של הרשויות, של התאגידים על פי חוק, בתום לב, ביושר, ללא שיקול זר, תוך העדפת האינטרס הציבורי או האינטרס הכלכלי של החברה.
עכשיו צריך לומר בהגינות ובגילוי לב, שייתכן ואין דבר כזה כמו הפרדה מוחלטת בין הפוליטיקה לבין משק, בין הפוליטיקה לבין מינהל ציבורי, בין פוליטיקה לבין אותם תאגידים שבהם אנחנו עוסקים היום. אין גם מדינה שיש בה הפרדה מוחלטת בין מינהל לבין פוליטיקה. מה שהוועדה מציעה בחוק הזה הוא סוף לדומיננטיות, לבלעדיות של השיקול הפוליטי המסאב והמשחית את המשק ואת המינהל הציבורי.
איננו אומרים בשום פנים ואופן שעצם ההשתייכות המפלגתית היא פגם שאיננו מאפשר לאדם להתמנות לדירקטור. במידה ומועמד להתמנות למנהל או ליושב ראש דירקטוריון, או לחבר בהנהלה של תאגיד, חבר בגוף בחור בתוך מפלגה, נניח במרכז, הוא יצטרך לגלות כישורים מיוחדים, משובחים יותר משל אחרים, ויצטרך למלא יותר תנאים מאשר אדם רגיל על מנת להתמנות לתפקידו".
ו) ועוד, הנה מדברי ח"כ דן מרידור:
"אני רוצה לפתוח בדברי שבח על ההצעה המונחת לפנינו. אני מאמין שכאשר ההצעה הזאת תתקבל וכאשר היא תהפוך לחוק, אנחנו נצעד צעד חשוב קדימה בהשלטת שלטון החוק, צעד חשוב קדימה בטוהר המידות הציבורי, צעד חשוב קדימה בניקוי המפלגות, בשיפור דימוין, צעד חשוב קדימה ביעילות הכלכלית של הממשלה ושל החברות הממשלתיות.
"החשיבות הרבה של ההצעה היא בכך שהיא מטפלת באחת המחלות הקשות של הפוליטיקה והציבוריות הישראלית - והיא המחלה של שרבוב שיקולים זרים בהפעלת הסמכות השלטונית, כאשר שר או ממשלה מקבלים החלטה לא ממין העניין, לא לטובת העניין הציבורי שלשמו נבחרו ועליו הם ממונים, אלא משיקול זר. למשל, לקדם את מעמדם בעיני הציבור ובעיני מפלגתם, לקדם את כיתתם או מחנם, לקדם את סיעתם. יש מדינות שבהן זה מקובל. אצלנו זה לא מקובל ולא צריך להיות מקובל.
"באשר לשרים ולממשלות, אין להם משלהם ולא כלום. כל מה שיש להם - יש להם מכוחו של הציבור כנאמניו, כשליחיו, כעושי דברו. לכן חובתם לפעול אך ורק על פי התכלית שלשמה ניתנה להם הסמכות".
ז) ההצעה הנוכחית משמעה להסיג את כל אלה אחור.
ח) שמעתי בממשלה הקודמת והנוכחית את התסכול מכך שדרישת הכישורים המיוחדים פורשה בבג"צ 932/99 באורח מחמיר; הסברתי בממשלה בשעתו, כי המגמה השיפוטית באה כתוצאה מלקחים קשים. בדיון במשרדי (ראה סיכום הדיון הלוט מיום י"א בתשרי תש"ס 4.9.99), ניתנה הדעת לכך ונקבע כלהלן: "הגישה המתבקשת היא, איפוא, שהצעת מועמדים בעלי זיקה לא תהיה כדבר שבשיגרה, אלא תהא בבחינת חריג המלמד על הכלל, ובוודאי שגם באותם מקרים יהיו אלה מינויים ראויים למעלה מכל ספק, בעלי תרומה ייחודית ונכבדה ביותר. שיטתנו המשפטית, על-פי פסיקת בית המשפט העליון, אינה גורסת כי תפקידים מהסוג דנן הם משרות אמון שהנושאים בהן מתחלפים עם חילופי השלטון, ובוודאי לא שסמכות המינוי ניתנה בידי הממנה על-מנת להיטיב עם המקורבים". דומני שגישה זו הוגנת היא.
עד כאן דבריו של רובינשטיין, כאמור - המדברים בעדם.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה