מורה פוטרה בגין פגיעה בתלמיד נכה

יהודית ורוד-גרייבסקי (65), שהועסקה כמורה באולפן לעולים חדשים בבית הספר רבין באילת, הגישה ערעור על הרשעתה בבית הדין למשמעת של עובדי המדינה בעבירת משמעת שעניינה פגיעה בתלמיד כיתה ח' הסובל משיתוק מוחין.

בתביעה, שהוגשה כנגד ורוד-גרייבסקי לבית הדין, נאמר כי התלמיד יצא בליווי הסייעת מפתח בית הספר כשהוא נע על שביל הגישה לנכים המוביל מפתח בית הספר למגרש החניה, שם המתין לו רכב ההסעה המסיע אותו לביתו.

ורוד-גרייבסקי, אשר לא הכירה את התלמיד קודם לכן, הלכה מאחוריו בשביל הגישה לנכים, ודרשה ממנו שיתן לה לעבור. בתגובה, דרשה ממנה הסייעת לגלות סבלנות כלפי התלמיד בשל נכותו אולם הנאשמת עמדה על רצונה לעבור וציינה כי התלמיד אינו חירש ויכול לעצור בצד על-מנת לאפשר לה לעבור.

בהמשך נדחקה הנאשמת בין כיסא הגלגלים החשמלי בו ישב התלמיד לבין המעקה הנמצא בצד שביל הגישה לנכים תוך שהיא נוגעת בידית ההילוכים של הכיסא ומזיזה אותה.

כתוצאה מכך, איבד התלמיד את שליטה על כיסא הגלגלים וזה נטה על צדו. האירוע גרם לתלמיד להגיב בבכי, בצרחות ובריור ונדרש זמן רב על-מנת להרגיעו. חרף תגובת התלמיד נמנעה הנאשמת מלהושיט לו עזרה ועזבה את בית הספר.

התביעה טענה כי במעשיה הפרה הנאשמת את הוראות התקשי"ר, שעניינן הפרת סדרי עבודה תקינים ואת כללי האתיקה של עובדי המינה שעניינם הפרת חובתה כמשרתת הציבור לסייע לציבור, והפרת חובה לנהוג בכבוד, בנימוס ובהגינות כלפי זולתה.

הסייעת הצמודה לתלמיד תיארה בעדותה התנהגות תקיפה ובוטה מצד ורוד-גרייבסקי. אמו של התלמיד העידה כי בעת שבנה הגיע הביתה הוא בכה מחוסר אונים וצרח.

ורוד-גרייבסקי טענה להגנתה כי פנייתה לתלמיד הייתה מנומסת וכי התנהגותה המתלהמת של הסייעת היא הגורם להתרחשות האירוע, להסלמתו ולתגובת התלמיד שבאה בעקבותיו.

אולם בית הדין נתן אמון מלא בעדותה של הסייעת ובעדותו של נהג ההסעות שהיה עד לאירוע וקבע כי עדותה של ורוד-גרייבסקי הייתה פתלתולה, רצופה סתירות פנימיות ולא עלתה בקנה אחד עם הממצאים בשטח.

בטיעוניה לעונש, הדגישה התביעה כי מדובר בהתנהגות חמורה מצד ורוד-גרייבסקי כלפי ילד נכה וכי בני אדם בכלל ומורים בפרט חייבים לתת יותר כבוד לנכים. משרד החינוך טען כי התנהגות הנאשמת משקפת חוסר סבלנות כלפי האחר ואי-התאמה לכל תפקיד במערכת החינוך.

ההגנה טענה כי לורוד-גרייבסקי לא הייתה כוונה או מודעות מלכתחילה לפגוע בתלמיד. ורוד-גרייבסקי הביעה את צערה על האירוע המייסר אותה, לטענתה, וציינה כי ביקשה להיפגש עם התלמיד ועם הוריו, אך הדבר לא הסתייע.

בית הדין החליט לאמץ את הסדר הטיעון בין הצדדים בנוגע לעונש, בציינו כי בית הדין מאמין בכך שהנאשמת הפיקה את הלקח המלא מהאירוע וכי התנהגותה באירוע אינה מאפיינת את אורחות חייה.

אשר על כן הוחלט כי על הנאשמת יוטלו אמצעי המשמעת הבאים: נזיפה חמורה, הפקעת משכורת אחת שתיפרע מגמלאותיה, פיטורים לאלתר ופסילה לכל תפקיד במשרד החינוך למשך 5 שנים.

בערעורה לבית המשפט המחוזי בירושלים על הרשעתה, טוענת המערערת כי בית הדין המשמעתי התעלם מהראיות המוצקות על נסיבות האירוע, מנתוני זירת האירוע ומעדויות מפורשות בדבר העובדות לאשורן, ונתן פרשנות שגויה לראיות ולעובדות שהוצגו במדויק.

בנוסף, התעלם בית הדין לחלוטין ממחדלי החקירה, התנהלות לא תקינה של החקירה, עדות מגמתית של חוקרים, שאינה מתיישבת עם חזקת חפותה.

עוד טוענת המערערת, באמצעות עו"ד יעל ברודובסקי-יוסף, כי בית הדין טעה במישור המשפטי בכך שלא בחן את מאזן הנוחות באירוע בין המורה והתלמיד הנכה ובהתאם לא פסק שעל תלמיד נכה המשתלב במוסד חינוכי על כל המתחייב והמשתמע מכך כמו כל תלמיד אחר חלים כללי התחשבות בזכות קדימה של עוברי אורח הזקוקים לכך בעוד התלמיד הנכה מתנהל כבדרך שגרה ואינו מצוי במצוקה.